יוצרים
- מאת: ארתור מילר
- תרגום: דן אלמגור
- בימוי: לסלאו מרטון
- תפאורה: מיקלוש פהר
- תלבושות: דידי גולן
- מוסיקה: אבנר קנר
- תאורה: נתן פנטורין
שחקנים
- ווילי לומן: יעקב אלפרין
- לינדה, אשתו: מרים זוהר
- ביף, בנו: יגאל נאור
- הפי, בנו: דב נבון
- ברנארד, בן השכן: שמוליק לוי
- האישה: רוזינה קמבוס
- צ'ארלי, השכן: אברהם מור
- בן, אחיו של ווילי: מוסקו אלקלעי, פאבל ציטרינל
- האוורד, מנהל: שאול מזרחי
- סטנלי, מלצר: מומו טרלובסקי
- מיס פורסייט: שירה פרבר
- לטה: טלי עצמון
על ההצגה
הסוכן הנוסע וילי לומן ראה עצמו תמיד כהתגלמות האידילית של ערכי החריצות, הנאמנות המשפחתית והמסירות לאשתו ולבניו. בגיל 60 מגיע לומן להכרה שהוא כישלון, אך הוא מטפח עדיין אשליות שווא לגבי הגשמת "החלום האמריקאי", כשרעייתו הנאמנה לינדה תומכת בו. שני בניו, ביף הצעיר הקשור לאביו, והפי, השוגה בהזיות הצלחה, נאלצים להתמודד עם האמת המרה אודות אביהם וחולשותיו. בסופו של דבר, מסיק וילי את המסקנה המתבקשת, שבמותו יביא יותר תועלת ליקיריו מאשר בחייו הכושלים.טרגדיה עוצרת נשימה של האנטי-גיבור, האיש הקטן, המתמודד עם האלים של החברה המודרנית - ההצלחה הכלכלית והמעמד החברתי - ורוכש גדולה אנושית בהשלמה עם כשלונו ובהקרבתו העצמית.
תמונות מהצגה
ביקורות
"הדבר החשוב ביותר בהצגה 'מותו של סוכן' הוא גילויו של השחקן יעקב אלפרין. סוף סוף ניתנת לאלפרין (שחקן התיאטרון היידי) ההזדמנות להופיע בעברית באחד התפקידים התיאטרונים החשובים ביותר שנוצרו במאה העשרים. אלפרין כובש את ההזדמנות במלואה : יש בו המזיגה הנכונה של רגש, פאטטיות, כעס, כאב, הומור וקסם המרכיבים את הדמות הזאת. אין בו קורט של רחמים עצמאיים וזה הפח שהשחקנים המתמודדים עם דמותו של וילי לומן נוטים ליפול בו. ההצגה הזאת ראוייה לצפייה ולו רק בגלל המפגש עם אלפרין.
מרים זוהר בתפקיד לינדה, אשת הסוכן למודת הסבל והכאב. לינדה בגילומה של זוהר היא אשיות חזקה מאוד, כמעט חזקה מדי. היא מרשימה מאוד גם כלינדה הצעירה וגם כלינדה המבוגרת למעט בסצינה האחרונה שנראה כי היא טעות של הבמאי.
"מצויין היה יגאל נאור בתפקיד ביף, הבן הבכור שאיכזב את אביו. למרים זוהר, שחקנית ותיקה ומנוסה, היו רגעים רבים של חסד בדמות לינדה, אשת הסוכן. הופעה נעימה מאוד הייתה לאברהם מור בדמות צ'רלי השכן. תפקידים טובים גילמו עוד דב נבון, שמוליק לוי ורוזינה קמבוס. התרגום של דן אלמגור, כרגיל, שוטף ונעים לאוזן.