אילוף הסוררת

"גלנר הוא בעל מקצוע מנוסה ומומחה. הוא שולט בבמה ובשחקנים שליטה גמורה ומעביר תמונה אחר תמונה בזריזות כך שהתנועה אינה נפסקת אף לרגע והשד המסוכן ביותר לתיאטרון - השיעמום - אין לו דריסת רגל על הבמה. תמיד מוצא גלנר משהו להפתיע בו את הצופה. חלק גדול מהצלחת המחזה יש לזקוף לתרגומו התוסס של רפאל אליעז. המתרגם נתן בפי גיבורי ההצגה שפה עברית עסיסית מלווה לשון נופל על לשון לרוב - ואף הרבה יותר חרוזים מאשר במקור.

"הצגה גדולה ומפוארת שבה התיאטרון הלאומי הבימה מתרומם לרמה של תיאטרון בינלאומי. שלושת הגורמים חברו יחד : הגאון שייקספיר, הבמאי יוליוס גלנר ורוב שחקני הבימה, וותיקיה כצעיריה. כאן שאר רוח, הברקות ומלאכת מחשבת. העין נהנית מרוב הפאר והגיוון, מה שלא ניתן עדיין להאמר ביחס לאוזן. הקליטה של הטקסט אינה מושלמת. בתיאטרון העברי יש חטא קדמון. הוא נוצר בשעה שרוב הצופים לא הבינו את השפה ומשום כך הושם הדגש על המשחק ועל התנועה ולא על הדיבור כיסוד ראשון. עכשיו זה מתנקם.

הדור שנולד בארץ תובע בצדק את הדיבור הטבעי. מתבלטות במיוחד הנשים. עדה טל משחקת את התפקיד הראשי של הסוררת קטרינה : כשרונה מבריק. רחל טימור באותו תפקיד מגלה כשחקנית חדשה סמני התקדמות מפתיעים. לאה קנוט כביאנקה - שופעת חן. נאוה שאן ממלאה במקצועיות מובהקת שני תפקידים של פונדקאית ושל אלמנה. בסיכום : משב רוח גדול, שירה, הגות המרחיבה את האופק. שייקספיר בבימויו של גלנר ב'הבימה' מרומם את התיאטרון העברי ואנו מקבלים את "אילוף הסוררת" כהישג וכשי.