המלך ליר

"טוב עשתה 'הבימה' שנתנה לשניים משחקניה הוותיקים והמחוננים למלא חליפות את התפקיד הראשי. ראינו שני מלכים שונים זה מזה, אך בשניהם הכרנו את המלך ליר. מסקין היה שליט מרומם וטראגי, מכונס בתוך עצמיותו בה יוקדת אש אסונותיו. פינקל לעומת זאת, הופיע ונשבר כמלך גא ונאיבי הממצא את סבלו חשוך המרפא - כפי שהגיוני לטיפוס המגולם. מסקין היה יותר מאופק ו"ביתי" באמצעי ביטויו, פינקל לעומתו יותר קרוב לגרנדיוזי ותיאטרלי-הפגנתי שבדמות קלאסית זאת. מסקין הבליט יותר את עול הזקנה. פינקל - את כאב האמון הנפשע.

"ההצגה 'המלך ליר' היא מן הגדולות ביותר של 'הבימה'. הטרגדיה של המלך ליר ואף של גלוסטר היא כה גדולה באנושיותה שאין לשיני הזמן שליטה בה. נתמזלה 'הבימה' שמתרגם אמן כמשורר אברהם שלונסקי יצק בדפוסים עבריים את הגדולה ביצירותיו של שיקספיר. נחום בוכמן משחק את גלוסטר בכנות תואמת דמות תמימה זו. משחקו מתעלה לאחר שהוא מתעוור ואחת שאיפתו להגיע לצוקי דובר כדי להפיל עצמו משם הימה.

על ישראל בקר בדמות הבן הבלתי חוקי, אפשר לומר שעוד לא היה לו ב'הבימה' תפקיד שיתאים לו כזה שניתן לו בהצגה זו ושעוד לא הצטיין במשחקו כמו הפעם. אהרון מסקין העדיף במשחקו להדגיש את הרגש על הגישה השכלתנית ולכן הוא משכנע יותר במערכה הראשונה. שמעון פינקל בנה את משחקו על התפתחות הדרגתית של התעצמות אכזבתו מבנותיו ותוצאות טעותו המרה. אהרון מסקין חי את תפקידו במלוא כובד תמימותה של דמות פטריארכלית גדולה, שלא השכל אלא הרגש קובע את מעשיה ברגעי חיים מכריעים.

אולם שמעון פינקל משחק את תפקידו. משחקו בנוי להפליא, דרגות דרגות ותפתח בקו עולה. אולם אף לרגע אחד אין אנו שוכחים כי אכן רק משחק פינקל ואף הוא עצמו אינו שוכח זאת.