הפיזיקאים

"דירנמט הופיע הערב במחזהו החזק ביותר, המקורי ביותר, המזעזע בתהומיות האמת שבו. דירנמט הוכיח הפעם את ריבוע המעגל, וביד קוסם הראה כיצד אפשר להפוך שעמום פובליציסטי - לדבר שליחות מזדהה ובכל זאת אוביקטיבי, משכנע משום כך, דרמטי משום כך. הכל צודקים והכל ישרים וכנים באמונתם והכל עומדים בפני הברירה הגורלית הנכתבת על ידי המדע : להיות או לחדול. ומקריבים חרותם וזהותם למען האנושות אך לשווא. האמת ניתנת לגנבה ומשמשת חומר נפץ בידיה של מטורפת גיבנת.

הבימוי של ניניו הוא בימוי נכון, תכליתי, משכנע, המביא את בעיית הבעיות של זמננו. בימוי זה של ניניו הוא גולת הכותרת של כל מה שעשה על הבמה עד היום. המשחק ב'הבימה' הערב היה מקצועי, משובח, של תיאטרון בוגר, בשל, רציני. בקר היה ניוטון והגיש משחק שכלתני מזהיר בהטעמותיו ההומנסטיות. שרגא פרידמן היה איינשטיין מוסווה וגלוי כאחת. שמעון פינקל היה הנבון, השקול שבמשוגעים. רודנסקי היה מפקח משטרה טוב בתגובותיו. תוך כדי נאמנות לסגנונו שלו.

אלישבע מיכאלי עצבה דמות בלתי נשכחת של רופאה, מנהלת בית חולי רוח אשר בסופה של ההצגה מתגלית כשליחת הגורל. בצאתנו מאולם 'הבימה' נשא כל אחד מעמנו מטען עשיר של הגות טראגית ממש כעולם בו אנו חיים.

דירנמט חרד לגורל האנושות לאור שכלול כלי הנשק הגרעיניים. זהו גרעינו המוסרי של המחזה. ברם, המחזאי השוויצי מוצא לו דרך מיוחדת משלו ומגולל בעיה זו בגרוטסקיות מקאברית, המגבירה עוד את הסיוטיות של הבעיה. עם בימוי של מחזה זה פלש אברהם ניניו לתחום חדש הרחוק מ"העושה נפלאות", "ג'יג'י" ו"אירמה לה דוס". הוא מוליך את ההצגה ביד בטוחה לקראת סיומה המייאש.

אלישבע מיכאלי יוצרת דמות המפוסלת בקווים אנדיוידואלים נמרצים ועמוקים. את שלושת הפיסיקאים מעצבים בקר, פרידמן ופינקל וכל אחד מהם מגבש דמות ביכולת ובשכנוע ומשחקם מתעצם לאחר שהם "שפויים בדעתם" ומסירים מעל פניהם את המסכה. רודנסקי, שושנה דואר ושמואל סגל, משלימים את הצוות המצווין.