מי מפחד מווירג'יניה וולף ?

  • הצגה מספר: 206
  • הצגת בכורה: 11/05/1965
  • מספר הצגות שהועלו: 219
הועלה גם בשנים:
מי מפחד מווירג'יניה וולף ?

על ההצגה

בקמפוס שלו בניו אינגלנד, ג'ורג', פרופסור מסורס ומרתה ,אשתו העויינת וחסרת המעצורים הופכים ערב קוקטיילים להשתלחות חסרת מעצורים בדבר גילויים מסולפים. עד מהרה אורחיהם של הזוג - פרופסור זוטר ואישתו האפרורית - נשאבים אל תוך מערבולת הזעם והסלידה של השניים.  

ג'ורג' ומרתה משלים עצמם שיש להם בן, אשליה המלכדת במקצת את בני הזוג ומתחזקת את הקשר ביניהם. תוך כדי שתיית אלכוהול בלתי פוסקת, מתגלים מערכות היחסים המעוותות  של בעלי הבית, והזלזול והעלבונות המערערים גם את מערכת היחסים של הזוג הצעיר.    

תמונות מהצגה

ביקורות

"שלוש וחצי השעות באולם הקטן של "הבימה" איחדו את הבמה והקהל בחוויה אכזרית, סוחטת ומאירת עיניים שלימדה אותנו שוב דבר שכמעט הספקנו לשכוח - מה הוא תיאטרון ומה כוחו. יש כאן עימות עם האמת המלאה ללא רחמים וסייג. וכל זה נעשה בחדר אחד בין ארבע נפשות בלבד תוך איזון מזהיר של הדמויות, תוך בניין מרהיב של הדו שיחים בהגיון דרמטי ובכח ארגוני עצומים, קלאסיים כמעט.

מישה אשרוב עמד בדרישות האכזריות של התפקיד בהצלחה מרהיבה. משחקה של מרים זוהר בתפקיד מרתה הטורפת הוא פרובלמטי יותר. זה היה ללא צל של ספק ביצוע גדול, מסיבי, אחד המצויינים שראינו על במתנו זו עת רבה. אלכס פלג נותן עיצוב מצויין של המרצה הצעיר לביולוגיה. צעיר שחצן וקרייריסט. ואילו דליה פרידלנד, שרטטה להפליא את דמותה העלובה והציפורית של הני.

בימויו של היי קיילוס מצויין, הן באיזונן למופת של הנפשות והן בעיצוב קצב גמיש, מדוייק ורגיש. התפאורה של יוסף קארל נאמנה לנדרש - בית אמריקאי טיפוסי של המעמד הבינוני.

בועז עברון. "ידיעות אחרונות". 1.03.1965

"הצגת "מי מפחד מוורג'יניה וולף" מאת המחזאי האמריקאי בן ה-37,אדוארד אלבי, היא ללא ספק ההצגה עזת הרושם ביותר שראינו מזה זמן רב על הבמה העברית. מזלו של המחזה ושל התיאטרון המציג אותו הוא שיצירה זו מצאה לה במאי מפרש כה מבין וכה נאמן כמו היי קיילוס. בבימוי שהוא ללא ספק מן המעמיקים, המגובשים, והמרשימים ביותר שראינו בזמן האחרון מצליח היי קיילוס לקיים מתח בלתי פוסק בעלילה המתנהלת שלוש שעות רצופות.

בהדרכתו הקפדנית של היי קיילוס התעלו ארבעת שחקני ההצגה הזו למבצעים שהם ללא ספק אבן דרך חשובה בדרכם על הבמה בין אם מדובר בוותיקי הישגים והצלחות כמו מרים זוהר ומישא אשרוב ובין אם מדובר בצעירים עולים כמו דליה פרידלנד ואלכס פלג.

נחמן בן עמי. "מעריב". פברואר 1965