אמא קוראז'

"לי לפחות אין ספק שהקהל הישראלי למוד המלחמות והסבל, רואה בקוראז' את האמא הסובלת, את האם השכולה שלגביה אין קיימים קריטריונים של צדק, של חיוב או שלילה. היא צודקת א-פריורי באבלה. וסיפורה הוא סיפור היחיד, כאבו וסיבלו. סיפור שאיתו אפשר להזדהות, לבכות עימו ולרחם עליו. בשום פנים ואופן לא לשפוט אותו על מעשיו ובוודאי לא להשליך ממנה על כלל הציבור. בישראל כל אחד מאיתנו הוא קוראז', אבל כולנו ככלל איננו קוראז'.

אנחנו חיים בתוך המלחמה כי אין לנו ברירה. זה תלוי בנו כשם שזה תלוי בשכנינו. קוראז' בוחרת מרצון בחיים על רווחי המלחמה. נכון, אולי גם לה אין ברירה, אבל הברירה שאין לה, שונה תכלית השינוי מן הברירה שאין לנו. ולכן האימפקט שיש למחזה 'אמא קוראז'' עלינו, הוא אימפקט רגשי, לאו דווקא בכיוון הרצוי לברכט. לדעתו, קוראז' הוא מחזה חברתי.

קוראז' של ליא קניג, יודעת לרגש במעמדים המרגשים כשהיא מסתכלת על גופת בתה או כשהיא חוזרת מן השוק ונודע לה שבנה אילי נאסר ויוצא להורג. לצידה של ליא קניג, מלאה בימת הבימה כשרונות צעירים וותיקים. רבקה בכר כקטרין, גונבת את ההצגה, כמו שקטרין עושה בכל הצגת 'אמא קוראז''. ויש פנים חדשות ורבות כח, כמו תחיה שמואלי, שרגא הרפז, אסי הנגבי ורפי תבור וותיקים כמו נחום בוכמן, רפאל קלצ'קין ושושנה דואר.

ההיתרון של הצגה זו מבחינת אנסמבל הוא שכמעט לכל שחקן בתפקיד קטן או גדול, יש נוכחות בימתית משכנעת. דבר שנראה לעיתים רחוקות למדי בארץ, בייחוד בהצגות רבת משתתפים.

"אמא קוראז' הוא התפקיד הטוב ביותר שהזדמן לנו לראות מבוצע ע"י ליא קניג והיא הייתה ראויה לרעם תשואות הצופים שנשמע עם רדת המסך. את הבת של אמא קוראז' שיחקה במאמץ ראוי לשומת לב רבקה בכר-אברבוך. הטוב שבשחקנים היה אברהם רונאי בתפקיד של הכומר. מישא אשרוב, נחום בוכמן, רפאל קלצ'קין ושושנה דואר, שיחקו בצורה נאותה ועל כל פנים, טוב בהרבה משחקני הדור הצעיר.

בסיכומו של דבר, כדאי לראות את 'אמא קוראז'' נוסח ליא קניג המופיעה בהצגה זו במלוא סגולותיה הבמתיות ובמלוא כשרונה. ואם תהיה קצת יותר רוח חיים במחציתה השניה של ההצגה, עשויה אמא קוראז' למצוא מחדש את הקהל שאיבדה בזמן האחרון ב'הבימה'.