אמא קוראז' וילדיה

"המחזה מופקד בידיה הנאמנות של חנה רובינא הממלאה את תפקיד הרוכלת החיה מן המלחמה ושוכלת בה את ילדיה וליבה שסוע מפני ששלום פירושו הרס כלכלי בשבילה, ומלחמה פירושה : מות ילדיה בזה אחר זה. דומה שכל יתר התפקידים במחזה, לא נוצרו אלא לשם ליווי הדמות המרכזית הזאת. אך על אף הביצוע הנאמן אין האוירה של המחזה עשויה לרתק וגם הלקח שלו האנטי-מליטריסטי אינו מטביע רושם חד ואת סיומו מקבלים באנחת רווחה.

"הסיפור מוגש מתוך ידיעה במתית מובהקת. התמונות מתחלפות ברב גווניות. הדיאלוג חריף. תוספת של פזמונים, משווה להצגה צורה של ריווי מוסיקלי הנוח לעיכול. הדמויות בולטות בינהן כמה בעלי מום, כגון אילמת, מרגל סתום עין, שני הרוגים על הבמה, פרוצה מתעשרת, כומר צבאי... הנוסח צעקני במכוון, אקספרסיוניסטי. המלחמה מופיעה במערומיה.

לא קשה לתאר למה מחזה כגון זה, על סממניו המפולפלים הצליח בשוויץ ואחר כך בגרמניה. זה מתאים לרוח הצופים שם, מה שאין כן בארץ. אין אנו מתייחסים למושג ששמו מלחמה מתוך לא אכפתיות של ניטראליים או מתוך ציניות של עם שסרח, פשע ונוצח. בשבילנו מלחמה היא משהו גורלי. לפי תפיסתנו מלחמה יש בה גם הוד שבגבורה ורגש של עם שעמד מול אויב פולש, זכה לנצחון והגיע לעצמאות. ב'אמא קוראז' יש לעיתים אמנות, אך פאצפיזם ציני אינו גורם מחנך. 'אמא קוראז' - אליל-נכר, נטע זר.

את עיקר המחזה מכתפת חנה רובינא. זהו התפקיד הקשה ביותר שהשחקנית הדגולה הטילה על עצמה. מסופקני אם מתאימה לכוונותיו של המחבר. רובינא השתחררה מכבלי המחבר - ונתנה את עצמה : אם.