קדיש

"החלקים החזקים בערב היו היסודות הויזואליים שלו. דבר המוכיח אולי שחומר כזה נועד מלכתחילה למדיום שונה. חנן שניר שינה עד לבלי היכר את פניה הידועות של הבימה הקטנה של 'הבימה', חשף את קירותיה השחורים ופרש לעינינו חלל שלא ידענו כלל כי הסתתר שם כל העת מאחורי הקלעים. השימוש בשקופיות רבות לעיתים תוך שילוב בו זמני עם קטעי סרט היה רב עוצמה והתמודד בהצלחה עם השחקנים שעל הבמה תוך שהוא גוזל מהם לעיתים את הבכורה.

ז'ראר אלון, צלם צעיר, עולה חדש מצרפת, השתמש במצלמתו כמשורר ממש. כשצילומיו מילאו את המסך - פשוט קשה היה לגרוע מהם את המבט.

"דמותה של ליא קניג לא תשכח במהרה. היא מגלמת בצורה כמעט מפחידה את גלישתה של אישה, משמחת חיים מאידאלים רמים אם כי מילוליים אל מרתפיו האפלים והלחים של השגעון. המעניין הוא שכל הפעלולים לא תמיד הועילו. השקופיות, ההקרנות הקולנועיות נראו לנו תחילה כמעין חיקוי מאוחר של אופנה אקספרסיוניסטית של שנות העשרים והשלושים. אך לאחר מכן, שוב שינינו את דעתנו משום שבהתקפות הטירוף התוכפות והולכות של אישה אצילה ואומללה, היו ההקרנות לעזר רב, הוסיפו נופך משלהן ועוצמה והעיקר השתלבו יפה בעלילה הבימתית "המקבילה".

שקיעתה של ליא קניג בתהום השגעון הייתה מלאכת מחשבת של משחק מרגש ומשכנע. יתר השחקנים שיחקו כולם באופן דיסקרטי. החל משמוליק סגל שהוא שחקן ותיק ומנוסה שגילם את האב ועד לשני הבנים : אסי הנגבי ודורון פרנס. הבימוי ידע להפיק את כל האפקטים הבימתיים והפסיכולוגיים הדרושים. 'קדיש' היא הצגה חזקה ומרגשת וחוויה היא לראות בה את ליא קניג.

"כוחה של ההצגה ויש לה כוח - הנובע מהתרגום המצויין של דוד אבידן, מהשילוב המתוחכם מאוד של התמונות הקטנות האנטימיות על הבמה ושל התמונות הקולנועיות הגדולות הפתוחות שברקע. מהמשחק הרגיש והעדין של שמואל סגל בתפקיד האב המבין וחסר האונים (לזכותו של חנן שניר הבמאי יאמר שהוא הצליח להפיק מסגל את השחקן האמיתי הנכון שבו, הישג שהיה עד כה כמעט בלעדי לנסים אלוני הבמאי). ובעיקר ממשחקה העמוק והעשיר של ליא קניג. קניג הצליחה במשחקה ליצור התפתחות של טירוף בעוד שבטקסט הטירוף הוא מצב נתון וקבוע מתחילת ההצגה ועד סופה.

קניג יצרה על הבמה אדם מרגש וקרוב גם במחלתו וגם ברגעי צלילותו המעטים. היא הופכת את ההצגה הפרובלמטית הזאת לחוויה על אף ההסתייגויות

"ההצגה טובה בעיקר הודות למשחקה של ליא קניג את תפקידה של אימו של אלן גינסברג בכל שלבי מחלתה. דיוקנה, גופה, כל אחת מתנועותיה היוו חלק בלתי נפרד ממשחקה שלפי שהרגשתי, עלה לה בכוחות נפשיים רבים. אך היא קיבלה מהקהל את התמורה הגבוהה ביותר בעד עמקות ואמיתיות הופעתה בתפקיד הראשי - והיחידי כמעט - של המחזה 'קדיש' : תשואותיו הנרגשות של קהל אסיר תודה.