האב

"שנת כתיבת המחזה היא בעלת משמעות לענייננו, שכן הוא נכתב לפי קונבנציה ריאליסטית. אלא שכיום צופה שהתחנך על עשרות סדרות טלוויזיה מנחש את העלילה עוד לפני שהמחזאי טווה אותה. על כן המחזה שוב אינו מרתק כאינטריגה. מצד שני, גם הגילויים הפסיכולוגיים שבו, נראים לצופה המכיר את אדוארד אלבי ואת חנוך לוין, למשל, כבנאליים לא במעט. האפשרות היחידה לדעתי לצאת בכבוד ממחזה כזה היא בנסיון לטשטש את המבן מאליו ובחיפוש עומק פסיכולוגי רב יותר או בבניית כל המחזה כסיוט מטורף במוחו של הקפטן.

עומרי ניצן לא בחר בדרכים אלה וטעמיו עימו. הוא העמיד הצגה ריאליסטית אף שבתפאורה נכללים רמזים "סמליים". ארון הספרים של הקפטן נראה כמצודת ענק. למרות הסמליות הזאת הרהיטים הם ריאליסטיים וככאלה הם משכנעים יותר מהשחקנים. מישא אשרוב בתפקיד הקפטן מעצב דמות "שפוייה" מכדי שתהיה משכנעת או מרגשת. ליא קניג משחקת את "האנטריגה", את האישה-נחש כפי שהקפטן רואה אותה ובעיצוב כזה מאבד המחזה הרבה ממורכבותו.

"רפאל קלצ'קין ועדה טל, שני השחקנים הוותיקים, בעיקר האחרונה מגייסים את מיטב כשרונם לעיצוב דמויות הגיס והאומנת. הסצינה בין טל לאשרוב בסיום היא הטובה ביותר בכל ההצגה. אלכס פלג קורקטי בתפקיד הרופא. תרגומו של נתן זך ספרותי מידי.