ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
יוצרים
- מאת: הנריק איבסן
- תרגום: גד קינר
- בימוי: ג'ק מסינג'ר
- תפאורה: אדריאן ווקס
- תלבושות: עדנה סובול
- מוסיקה אלקטרונית: ריצ'ארד פרבר
- ניהול מוסיקלי: פולדי שצמן
- תאורה: מיכאל ליברמן
שחקנים
- ג'ון גבריאל בורקמן: מישא אשרוב
- גינהילד: מרים זוהר
- אר הארט: עמי ויינברג
- אלה רנטהיים: ליא קניג
- פאני וילטון: ליאת גורן
- וילהלם פולדאל: שמואל סגל
- פרידה בתו: סיגל גולדסוביל, איילת עמוס
- מאלנה: סיגי חזמה, דורית פלד
על ההצגה
אחד מארבעת מחזותיו האחרונים הבשלים והקודרים של איבסן.
זוהי טרגדיה על התולדות הרות-האסון של הזיות גדלות וחוסר יכולת לאהבה. בורקמן הוא גאון כלכלי שמעל בכספי לקוחות הבנק שניהל, כדי להגשים חזון מגלומני של רווחה חברתית. לאחר שריצה את עונש המאסר הוא דן את עצמו למאסר-בית ולשבי באשליות שווא על טיהור שמו ועלייתו המחודשת לגדולה. אשתו, גונהילד, אינה מוכנה למחול לו, רוקמת חלומות בהקיץ על שיקום כבוד המשפחה על ידי בנם ארהארט ונאבקת באחותה התאומה אלה שגידלה את ארהארט וכעת היא רוצה שינציח את שמה.
כל התקוות האנוכיות הללו מתנפצות ומעין הבטחה קלושה לעתיד נובטת כאשר שתי האחיות מושיטות ידיהן זו לזו מעל גוויתו של בורקמן המוטלת בשלג, בשעה שהבן כבר יצא עם אהובתו למסע בעקבות האושר והחיים שנגזלו ממנו.
תמונות מהצגה
ביקורות
"ג'ון גבריאל בורקמן ב'הבימה' יכול היה להיות מחזה אקטואלי להדהים. מפני שזהו למשל מחזה עלינו. כי זהו מחזה על בני אדם שבחתירתם לנכסים חומריים ולעוצמה מדומה, מגיעים לפשיטת רגל אמוציונאלית. איבסן הזקן והטוב, אינו אריה בחורף. הוא פייטן עד הסוף המר. הבמאי ג'ק מסינג'ר העלה כאן פראדוקס מדהים. דווקא בשל הנאמנות היתרה שהפגין בבימויו למחזהו של איבסן, האט את קצבו להחריד.
דווקא הנאמנות האבסורדית הזאת הבליטה את פגמיו, גם את שיני הזמן שכרסמו בו. להציג כך את איבסן היום ? ועל ידי במאי שכבר הראה לנו שהוא מבין היטב את טיבה של החוויה המודרנית בתיאטרון ? 'יד של קרח לפתה את ליבי' אומר ברוקמן לפני מותו ביום. גם את ליבי, אבל כבר בהתחלה.