הנפש הטובה מסצ'ואן

"סצ'ואן בהצגה של לובימוב היא רק משל. על הבימה יש תפאורה מרומזת של מסגרת וכתובות, המוזיקה היא רוסית עממית וכמעט אין תנועה ללא מוזיקה. בעצם, ההצגה כולה היא כוריאוגרפיה מסוגננת שהדמויות הן קריקטורות מוחצנות. 'הטוב' של ברכט מובא כאן ככתבו. שן-טה טובת הלב אינה יכולה להתקיים בעולמנו כמצוות האלים המגוכחים ולכן היא מתחפשת לבן דודה רע הלב וההצגה מגיעה למבוי סתום שברכט ולובימוב פותרים אותו בפניה לקהל מפיו של מוכר המים בביצועו היוצא מן הכלל של דב רייזר.

רייזר הוא אולי השחקן היחיד המפקיע את קליפת סגנון היתר ונוגע ברגש אמיתי. אי אפשר שלא להתפאר מיכולתו של לובימוב בתחום האפקטים בתנועה, במוזיקה, בהעמדה או אפילו בניצול טקסט. צריך לציין שהשחקנים כמעט כולם עושים את מה שהוא דרש מהם ומשיגים מהקהל צחוקים וגם מחיאות כפיים. אבל אי אפשר שלא להבחין שזה הולך על חשבון עוצמתה של ההצגה כשלמות ועל חשבון מה שיש למחזה להגיד. ליאת גורן בתפקיד הראשי (בעצם שני התפקידים הראשיים) נתונה בסאד מסוגנן ומעוות מדי, שרק לרגע קט, בסוף, היא מצליחה להחלץ ממנו.

"ההפקה המשותפת של 'הבימה' ותיאטרון באר שבע העלתה בבימויו של יורי לובימוב הצגה נהדרת על פי מחזהו הנודע של ברכט. על פי - משום שלובימוב נוהג במחזה חרות יצרתית, אך באותה שעה זה גם פירוש מבריק ומקורי ליצירתו של ברכט. ברכט ולובימוב כמו אומרים לנו יחד שעולמנו זקוק לנפש טובה. נדמה לי שזו מעין כמיהה בסיסית שההצגה מעבירה אלינו. אלא שהצורה שהיא מעבירה זאת מרתקת לא פחות.

לשם כך, בנה לובימוב הצגה בסגנון עממי מובהק כמעין תיאטרון רחוב סטודנטיאלי. קסמה של ההצגה בפשטותה. השימוש שעושה הבמאי בקטעי הזימרה הקבוצתיים הוא לעיתים מלאכת מחשבת. ויחד עם זה לובימוב הוא במאי מתוחכם שאין כמוהו בהדרכת שחקניו במשחק מסוגנן. נוכל להזכיר כאן לפחות את משחקו הגרוטסקי והמצויין של יובל זמיר, את דב רייזר העסיסי בתפקיד מוכר המים, אך מעל לכל - את ליאת גורן שהיא ממש נפש נהדרת.