הנפש הטובה מסצ'ואן

בשיתוף התיאטרון העירוני באר-שבע

  • הצגה מספר: 404
  • הצגת בכורה: 19/07/1988
  • מספר הצגות שהועלו: 60
הועלה גם בשנים:
הנפש הטובה מסצ'ואן

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

שלושה אלים יורדים לארץ, כדי למצוא נפש טובה ולו אחת. אם לא תמצא כזו, לא יוכל העולם להמשיך ולהתקיים. הם מגיעים לעיר סצ'ואן, פוגשים בואנג מוכר המים ומבקשים את עזרתו במציאת מקום לינה. אנשי העיר האנוכיים מסרבים לארחם.  

רק הפרוצה שן טה מסכימה להלינם. למחרת, משאירים לה האלים מתת תודתם - סכום כסף נכבד , באמצעותו היא רוכשת חנות טבק. השמועה על עושרה של שן טה עושה לה כנפיים ובמהירות צובאים על פתחה קבצנים ומבקשי חסדים  המנסים לנצל את טוב ליבה. כדי להגן על עצמה היא מתחזה לדמות "בן דוד" ,צעיר ממולח בשם שוי טה. בן הדוד האכזר מבריח במהירות את הטפילים למיניהם ומשליט סדר בעסקי החנות.  

יום אחד פוגשת שן טה את יאנג סון, טייס מובטל, המנסה להתאבד, ומצילה אותו. היא מתאהבת בו והם מתכננים להינשא. אך כשפוגש הטייס את שן טה בדמות בן דודה הוא מודה בפניו כי הוא מעוניין רק בכספה, עליו לשלם שוחד כדי לעבוד שוב כטייס ואין בתוכניותיו להינשא כלל. שן טה מאבדת את ארוסה והיא קרובה לאבד גם את חנותה כשמסתבר לה שהיא הרה. היא מגייסת שוב את דמות שוי טה ומשקמת את רכושה.  בבית החרושת לטבק שהיא מקימה עובד גם הטייס המתקדם במהירות לאחר שהוא מגלה את התכונות הנדרשות - שרירות לב ונצלנות.  

ואנג, מוכר המים מודאג מהיעדרותה הממושכת של שן טה וחושד כי בן-דודה רצח אותה. שוי טה נעצר והאלים יורדים כדי להיות שופטיו. במשפט מודה שן טה כי היא היא שוי טה וכי זו הייתה הדרך היחידה בה יכלה לדאוג לקיומה ולעתיד תינוקה. או במילים אחרות הטוב לא יכול לשרוד ולהישאר טוב בעולם זה.   האלים שמחים שעדיין נותרה נפש טובה וממהרים לעזוב. אך בסוף המחזה נאמר שוב - עולם בו הטוב לא יכול לחיות בבטחון - חייב להשתנות.

תמונות מהצגה

ביקורות

"סצ'ואן בהצגה של לובימוב היא רק משל. על הבימה יש תפאורה מרומזת של מסגרת וכתובות, המוזיקה היא רוסית עממית וכמעט אין תנועה ללא מוזיקה. בעצם, ההצגה כולה היא כוריאוגרפיה מסוגננת שהדמויות הן קריקטורות מוחצנות. 'הטוב' של ברכט מובא כאן ככתבו. שן-טה טובת הלב אינה יכולה להתקיים בעולמנו כמצוות האלים המגוכחים ולכן היא מתחפשת לבן דודה רע הלב וההצגה מגיעה למבוי סתום שברכט ולובימוב פותרים אותו בפניה לקהל מפיו של מוכר המים בביצועו היוצא מן הכלל של דב רייזר.

רייזר הוא אולי השחקן היחיד המפקיע את קליפת סגנון היתר ונוגע ברגש אמיתי. אי אפשר שלא להתפאר מיכולתו של לובימוב בתחום האפקטים בתנועה, במוזיקה, בהעמדה או אפילו בניצול טקסט. צריך לציין שהשחקנים כמעט כולם עושים את מה שהוא דרש מהם ומשיגים מהקהל צחוקים וגם מחיאות כפיים. אבל אי אפשר שלא להבחין שזה הולך על חשבון עוצמתה של ההצגה כשלמות ועל חשבון מה שיש למחזה להגיד. ליאת גורן בתפקיד הראשי (בעצם שני התפקידים הראשיים) נתונה בסאד מסוגנן ומעוות מדי, שרק לרגע קט, בסוף, היא מצליחה להחלץ ממנו.

מיכאל הנדלזלץ. "הארץ". 06.09.1988

"ההפקה המשותפת של 'הבימה' ותיאטרון באר שבע העלתה בבימויו של יורי לובימוב הצגה נהדרת על פי מחזהו הנודע של ברכט. על פי - משום שלובימוב נוהג במחזה חרות יצרתית, אך באותה שעה זה גם פירוש מבריק ומקורי ליצירתו של ברכט. ברכט ולובימוב כמו אומרים לנו יחד שעולמנו זקוק לנפש טובה. נדמה לי שזו מעין כמיהה בסיסית שההצגה מעבירה אלינו. אלא שהצורה שהיא מעבירה זאת מרתקת לא פחות.

לשם כך, בנה לובימוב הצגה בסגנון עממי מובהק כמעין תיאטרון רחוב סטודנטיאלי. קסמה של ההצגה בפשטותה. השימוש שעושה הבמאי בקטעי הזימרה הקבוצתיים הוא לעיתים מלאכת מחשבת. ויחד עם זה לובימוב הוא במאי מתוחכם שאין כמוהו בהדרכת שחקניו במשחק מסוגנן. נוכל להזכיר כאן לפחות את משחקו הגרוטסקי והמצויין של יובל זמיר, את דב רייזר העסיסי בתפקיד מוכר המים, אך מעל לכל - את ליאת גורן שהיא ממש נפש נהדרת.

אליקים ירון. "מעריב". 6.09.1988