הופס והופלה

"אין חדש תחת שמי חנוך לוין. יש שתי אמהות איומות ומקסימות של הופס והופלה, שליאורה ריבלין ורוזינה קמבוס מעניקות להן חיים בימתיים תוססים. יגאל נאור מבריק ממש בעליבות דמותו ורמה מסינגר משעשעת. הבמאי העניק ל'קומדיה העצובה' הזאת אלגנטיות וקלילות. החיים הם מלחמות שווא על כבוד מדומה ועל מיטות - כפי שהורגלנו אצל חנוך לוין. יש הרבה חוכמת חיים בטקסט והזדמנויות לשחקנים להראות במה כוחם גדול.

"עלובי החיים של לוין עדיין מתפלשים בהנאה בזבל חייהם וחוזרים שוב ושוב על חוסר התכלית שבכך מבלי שהמודעות לחוסר הזה תביא אותם למסקנה תכליתית כלשהי. הופס רוצה את הופלה היפה והמוצלחת, המאורסת לצ'רננקו המוצלח מהופס, אבל לא מספיק כדי למנוע שגם אותו ישפילו בבוא תורו. אבל הגיבורות האמיתיות של המחזה הזה הן שתי האמהות, פולניה כהה - ליאורה ריבלין ורומניה צהובה - רוזינה קמבוס. ההצגה שייכת לשתיהן. חנוך לוין סוגר פה חשבון עם האמא הפולניה - בהכפלה : המכשפה והמפלצת.

המכשפה היא ניימה, אמו של הופס, ליאורה ריבלין, בקריקטורה נפלאה של האימהות הפולנית בהתגלמותה. במימיקה של פניה וגופה, ממחישה ריבלין הלכה למעשה את הקומפלימנט שמעניקה לה חברתה המפלצת : הרגעים הכי טובים שלה הם כשהיא מתכופפת, בעצם היא כפופה גם כשהיא עומדת. גם למפלצת הצהובה, רוזינה קמבוס, אימה של הופלה, לא חסר כלום : היא תמצית הרוע, מתעללת בהנאה גם בחברתה. השתיים האלה הן החלק החזק בהצגה וגם במחזה. הדיאלוגים ביניהן הן מערכון בפני עצמו.