הדיבוק - בין שני עולמות

"הסיפור של 'הדיבוק' הוא עתיק ויהודי ומודרני בעת ובעונה אחת. דיבוק נכנס בנערה בשל הבטחת נישואין שהופרה, אבל בתיאטרון הישראלי הוא הרבה יותר מכך : 'דיבוק ' נכנס ב'הבימה' עם ההצגה הידועה שלה משנת 1922 והמיתוס של אותה הצלחה מדהימה מגמד את כל מה שאפשר לעשות מן המחזה הזה. חנן שניר מודה למכשלות ולכן ההצגה היא מאוד מודעת למסורת שבתוכה ונגדה היא נוצרה. אבל דווקא מודעות זו גורמת לו ליצור, בחלק הראשון, הצגה קרה ומנוכרת שיש בה הרבה התרחשויות ואפקטים.

הדברים משתפרים מאוד בחלק השני של ההצגה, הממוקד יותר סביב נסיון לגרש את הדיבוק, בדין תורה, בין אבי הכלה - שמעון לב-ארי ואבי החתן - חיים חובה, אבל בעיקר במאבק בין לאה- נאוה זיו והצדיק ממריפול - שלום שמואלוב. וכשהקהל נחשף לאפקט התפאורה המרהיב באמת, כשהבית שסבב תחילה על במה מסתובבת עולה למעלה, חושף רקע אדום ומין שממה עם עץ, ניתנת האפשרות למיכה סלקטר, כחנן ולנאוה זיו כלאה לשחק בפשטות, ובאופן נוגע ללב את איחוד האוהבים.

"הבמאי-המעבד חנן שניר בחר לביים את המחזה מחוץ להקשר האתני-פולקלוריסטי. גיבוריו הם אומנם יהודים, בעיירה יהודית טיפוסית, אבל האופן שבו הם נראים, לבושים ומדברים, מנוטרל, במתכוון ובאופן מודע מהמאפיינים היהודיים-המסורתיים של מחזות העיירה, תוך הדגשת האופי האסתטי והאוניברסלי של הסיטואציה. חנן שניר הצליח להעמיד הצגה מתוזמרת להפליא, מסוגננת, תוך שימת דגש על תנועה, תאורה והדגשת האישיות המורכבת והמפוצלת של לאה.

המשחק ברוח הפרשנות של הבמאי הוא בעיקר משחק של אנסמבל, לא של דמויות וגיבורים אינדוידואלים. לרשותו של הבמאי עמד צוות מצויין וזה זמן רב לא ראיתי על בימת התיאטרון הישראלי משחק צוות מסוגנן להפליא כל כך. ניתן לציין את המשחק המצויין של נאוה זיו בתפקיד לאה, מיכה סלקטר בתפקיד חנן, יוסי יבלונקה בתפקיד השמש מאיר, שמעון לב-ארי בתפקיד סנדר אבי הכלה, שלום שמואלוב בתפקיד הצדיק ממירופול ויוסי טולדו בתפקיד המשולח.

פרשנות אישית מקורית של במאי יוצר למחזה קלאסי הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה ומההרפתקאה התיאטרונית. מבחינה זו, חנן שניר הוכיח שניתן לביים את 'הדיבוק' גם כך. כאן הצליח שניר להגיע להרמוניה מלאה בין החומר לבין הפרשנות התיאטרלית של החומר.