הדיבוק - בין שני עולמות

"הבימה בחרה לעשות צעד נועז בהעלאת 'הדיבוק' בגרסה שונה מזו שפרסמה את שם התיאטרון בעולם. דומה הדבר כאילו החליט התיאטרון להחליף דגל או המנון ועל עצם ההעזה יש לברך. אולי נחוצה הצגה שונה כל כך מהמקור כמו זו שביים צ'ייקין כדי להינתק מן המיתוס שבמידה רבה החניק את 'הבימה'. אם הצגת 'הדיבוק' של וכטאנגוב הייתה חוויה רגשית חזקה, מרשימה הגרסה של צ'ייקין בקור האסטטי שלה.

אין ספק שההצגה של צ'ייקין היא מלאכת מחשבת של תיאטרון. כל תנועה, כל רגע, כל ניואנס מחושבים להפליא ואי אפשר שלא להתפעל מסוג עבודה שכזה. לאפקט הכללי של היופי הרב תורמת גם התפאורה של דיויד גרופמן ואלי סיני. אלמנט חשוב נוסף בהצגה היא התאורה המשרה על 'הדיבוק' אווירה מיוחדת במינה. לאה בלונדינית היא ניגוד חריף ללאה המסורתית, שכולם ראו בדמותה של חנה רובינא שחורת העיניים והצמות. למיקי מרמור נוכחות מרשימה, אך דומה שסך הכל חלקם של השחקנים קטן יחסית בהפקה זאת.

אם כי קשה להתעלם משחקנים בעלי נוכחות כיהודה אפרוני, נסים עזיקרי, פאני ליוביץ', גדעון זינגר, שושנה דואר ואחרים. עלי להודות, שאני מוטרד לא במעט מכך ש'הדיבוק' אינו עוד הצגה סוחפת ומלבה רגשות. אולי הסביבה לכך היא שעולם המחזה התרחק במידה ניכרת מאיתנו, ואולי - שאנחנו עוד למודי אגדות 'הדיבוק' הקודם.

כך או כך, אין ספק ש'הדיבוק' הזה לא יהיה הצגה הסטורית ומוטב שכך. זה תיאטרון יפה, מרשים, מעמיק, שיעזור להחזיר את אגדת 'הבימה' ואגדת 'הדיבוק' ב'הבימה' למימדים טבעיים ויאפשר לתיאטרון לפעול כתיאטרון טוב ולא כנושא דגל של איזה מיתוס ארטילעי.

"במרכז ההצגה שחקנים צעירים. תחילה משה בקר, חנן, שכבר הספקנו להתוודע אל כשרונו בהצגת "סיפור פשוט". משה בקר, אינו מאכזב גם הפעם אך נדמה לי שתפקידו הנוכחי תבע ממנו פחות משעשה זאת תפקידו הראשון. בתפקיד לאה הופיעה שחקנית צעירה, מיקי מרמור, שהופעתה החיצונית ונתוניה הקוליים הולמים להפליא את תביעותיו של תפקיד זה. אף כי קשה לראות בהצגת 'הדיבוק' של 1979 אבן דרך כבירה בתולדות 'הבימה', אין להתעלם מערכה הסגולי כהצגה בת זמנה.