עלי כינור

"שלום עליכם הוא בעל האגדה המובהק שבדורו. הוא נלחם בכל ימיו בבדאי. הוא ראה את עצמו ראליסטן, ממשיך המסורת של מנדלי. מקור יצירתו הייתה המציאות של יום יום, אבל הוא היה יחיד בדורו, שהעז להרחיב את המציאות, שהראליזם שלו נהפך לאגדה והוא לא ידע. אגדה כזו, היא גם הסיפור 'עלי כינור'. יש בה בנובלה זו בלי ספק יסוד בימאי חזק.

שני הבתים שהועמדו זה לעומת זה הם שני עולמות - ביתו העני של הכלייזמר שכולו מלא שמחה וכנגדו ביתו של הנגיד שאווירו מעיק על הנער והוא בורח משממונו אל בית העני. חינו של שלום עליכם הוא שהכל שרוי כאן בצל המציאות ועל הכל חופף גם אור האגדה. הרגעים הטובים ביותר בהצגה נתן משחקו של מסקין שמילא את תפקיד הקלפמייסטר הזקן. זאת הייתה דמות ההוגנת את מסקין, שפע של חן, של הומור,של נדיבות נפש.

על הבמה התהלך אדם טוב, יפה עין, אקזמפלר אנושי שעלה יפה - אחד מאלה המכפרים בהוויתם על רבבות קטני הנפש המשחירים את עין הארץ הגדולה. חנה'לה הנדלר נתנה טיפוס של נער יהודי מלא צמאון חיים וחדות משובה ; קלצ'קין הציג בקווים מצומצמים דמות בולטת של בעל הטכסא - מאותם אברכי המשי המיושבים שבגלגול שני נעשים מלווי בריבית. שלמה ברוק נצנץ בתמונת הסיום כמלשין לתיאבון העושה את מלאכתו מתוך אהבה ומסירות כשעיניו דולקות מהנאה. ניורה שיין הייתה מלבבת בתפקידה. המוסיקה של פורדהאוז בן-ציסי, ערבה בעממיותה.

הדקורציות של הצייר עמנואל לופטגלס מתאימות לסגנון הגרוטסקה של ההצגה כולה. ובסך הכל, קומדיה יהודית נאה שחינו של שלום עליכם וחינה של הבימה עליה"