וילהלם טל

  • הצגה מספר: 38
  • הצגת בכורה: 18/07/1936
  • מספר הצגות שהועלו: 20
וילהלם טל

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

וילהלם טל, רב-אמן בשימוש ברובה-קשת חי בתקופה בה התכוונו קיסרי בית הבסבורג להשתלט על קנטון אורי.הרמן גלסר, המושל האוסטרי החדש של בירת הקנטון אלטדורף, הציב מוט בכיכר השוק שבעיר, הניח עליו את כובעו ופקד על כל העוברים והשבים לקוד בפני העמוד. כאשר חלף טל על פני העמוד מבלי לקוד בפניו, הוא נעצר והוצב בפני שתי ברירות ענישה: האחת - לירות בקשתו חץ לעבר תפוח שיוצב על ראש בנו. השנייה - למות.  

טל, שקיבל את הבטחת המושל לשחרורו אם יצליח במשימתו, ביצע את העונש שהוטל עליו ופילח בהצלחה את התפוח שהוצב על ראש בנו בירייה בודדת. אולם זמן קצר לאחר שפילח את התפוח, אמר טל כי אילו היה נכשל במשימתו והורג את בנו בשוגג, היה מפנה מיד את הקשת לעבר גסלר והורגו. גסלר התרעם כשהגיעה לאוזניו הערתו של טל והוא עצר אותו בשנית. טל הזועם נשבע לנקום בגסלר על כך. הוא הועבר כאסיר על ספינה.   בדרך פקדה את הספינה סערה שמנעה ממנה להגיע לחוף מבטחים. בזכות כוחו ומיומנותו, הרשו לטל ליטול את ההגה. לאחר שהביא את הספינה אל החוף, ברח מכלאו והרג את גסלר ביריית חץ. כאשר חזר טל לעירו הוא התקבל שם כגיבור וכמנצח.

תמונות מהצגה

ביקורות

"הצגה זו של 'וילהלם טל' על במתנו תצויין כהישג רב כמאורע תיאטרוני חשוב ואף כחוויה גדולה לקהל הצופים. דרושה העזה והחומר הדרמטי ימצא - בעיקר אין פחד מפני הישן כביכול, אלא יש לנער ביד אמיצה את האבן המדומה מעל היצירה הקלאסית ואור גנוז יתגלה אלינו מתוכה. הצגת 'וילהלם טל' תעיד על כך.

עם הרמת המסך בחלוף לעיניי הצופה התמונות הראשונות הובהרה כבר כוונת הבמאי בהצגה זו - והיא לא רק להראות לנו אתהמחזה 'וילהלם טל' אלא בראש ובראשונה להשמיעו - לתת ביטוי מילולי וחזותי גם יחד ליצירה קלאסית זו, לחזון הלירי של תקומת עם מתוך הבלטת האקטואליות החיה, המבטאה גם את המעמדים הטראגיים שבזמן הזה.

לשונו של ביאליק בתרגום זה איננה לשון יום יום. כל משפט הוא בבחינת מלאכת מחשבת, שופע כוח וצירופי לשון קולעים ומשום כך יש להקפיד הקפדה יתרה על חיתוך הדיבור ועל בהירות הביטוי. הצגת 'וילהלם טל' הוצאה לפועל מתוך גדלות ופשטות כאחד. כוחות רבים לוכדו לביצוע הצגה זו : היצירה הקלאסית של שילר בתרגומו המשובח של ביאליק. להקת 'הבימה' במשחקה המאוחד

ואחרון אחרון - הבימוי של ייסנר אשר ססמתו היא נאמנות ליצירה הספרותית ויש אולי לראות בזאת מעין שלב חדש בהתפתחותה העתידה של 'הבימה', מפנה חדש שיש בו אולי משום פתרון לשאלת הרפרטואר.

שמואלי. "הארץ". 31.07.1936

"המשחק היה יפה, התפתח באופן מודרג מאטיות וקרירות בתמונות הראשונות עד לפסגות הפאתוס באחרונות. צריך לציין במיוחד את פינקל שנתן בכשרון יוצא מן הכלל את דמות גסלר, את התפקיד הראשי של טל מילא מסקין באמונה ובפשטות מלבבת. מצויינים היו גנסין וברטונוב, גם צ'מרינסקי בתפקיד האלוף הזקן היה נאמן מאוד, אם כי נאלץ להאריך קצת בדקלום.

מבין המשחקות הצטיינה רובינא בתפקיד ארמגרדה. העקשות הנואשה של האישה האומללה הזאת הייתה מזעזעת. התפאורה של ש. סבא מצויינת. הייתה זאת הצגה בעלת טעם וסגנון ואם ישמיטו פרקי דקלום אחדים תהיה גם בעלת מידה וקצב. הצגה אמנותית במלוא מובן המילה.

י. הפטמן. "הבוקר". 31.07.1936