וילהלם טל

"הצגה זו של 'וילהלם טל' על במתנו תצויין כהישג רב כמאורע תיאטרוני חשוב ואף כחוויה גדולה לקהל הצופים. דרושה העזה והחומר הדרמטי ימצא - בעיקר אין פחד מפני הישן כביכול, אלא יש לנער ביד אמיצה את האבן המדומה מעל היצירה הקלאסית ואור גנוז יתגלה אלינו מתוכה. הצגת 'וילהלם טל' תעיד על כך.

עם הרמת המסך בחלוף לעיניי הצופה התמונות הראשונות הובהרה כבר כוונת הבמאי בהצגה זו - והיא לא רק להראות לנו אתהמחזה 'וילהלם טל' אלא בראש ובראשונה להשמיעו - לתת ביטוי מילולי וחזותי גם יחד ליצירה קלאסית זו, לחזון הלירי של תקומת עם מתוך הבלטת האקטואליות החיה, המבטאה גם את המעמדים הטראגיים שבזמן הזה.

לשונו של ביאליק בתרגום זה איננה לשון יום יום. כל משפט הוא בבחינת מלאכת מחשבת, שופע כוח וצירופי לשון קולעים ומשום כך יש להקפיד הקפדה יתרה על חיתוך הדיבור ועל בהירות הביטוי. הצגת 'וילהלם טל' הוצאה לפועל מתוך גדלות ופשטות כאחד. כוחות רבים לוכדו לביצוע הצגה זו : היצירה הקלאסית של שילר בתרגומו המשובח של ביאליק. להקת 'הבימה' במשחקה המאוחד

ואחרון אחרון - הבימוי של ייסנר אשר ססמתו היא נאמנות ליצירה הספרותית ויש אולי לראות בזאת מעין שלב חדש בהתפתחותה העתידה של 'הבימה', מפנה חדש שיש בו אולי משום פתרון לשאלת הרפרטואר.

"המשחק היה יפה, התפתח באופן מודרג מאטיות וקרירות בתמונות הראשונות עד לפסגות הפאתוס באחרונות. צריך לציין במיוחד את פינקל שנתן בכשרון יוצא מן הכלל את דמות גסלר, את התפקיד הראשי של טל מילא מסקין באמונה ובפשטות מלבבת. מצויינים היו גנסין וברטונוב, גם צ'מרינסקי בתפקיד האלוף הזקן היה נאמן מאוד, אם כי נאלץ להאריך קצת בדקלום.

מבין המשחקות הצטיינה רובינא בתפקיד ארמגרדה. העקשות הנואשה של האישה האומללה הזאת הייתה מזעזעת. התפאורה של ש. סבא מצויינת. הייתה זאת הצגה בעלת טעם וסגנון ואם ישמיטו פרקי דקלום אחדים תהיה גם בעלת מידה וקצב. הצגה אמנותית במלוא מובן המילה.