מרד המתים
- הצגה מספר: 41
- הצגת בכורה: 04/05/1937
- מספר הצגות שהועלו: 57
יוצרים
- מאת: א. שאו
- תרגום: שמעון הלקין
- בימוי: צבי פרידלנד
- תפאורה ותלבושות: שלום סבא
- מוסיקה: פורדהאוז בן ציסי
שחקנים
- דריסקול: ארי קוטאי
- מורגן: צבי בן-חיים
- לוי: רפאל קלצ'קין
- ובסטר: יהושע ברטונוב
- שלינג: שלמה ברוק
- דין: תמרה רובינס, חנה רובינא
- דז'ין: חנה'לה הנדלר
- בס שלינג: בת עמי אלישיב-פינקל
- מרתה ובסטר: אינה גובינסקה
- יוליה: פאני ליוביץ'
- קתרין דריסקול: ניורה שיין
- הגנרל: שמעון פינקל
- הקפטן: ארי ורשבר
- הסרג'נט: אהרון מסקין
- חיילים קברנים: מנחם בנימיני, רפאל קלצ'קין
- הרופא: חיים אמיתי
- הקפיטליסט: חיים אמיתי
- חיילים בחזית: חיים אמיתי, אהרון מסקין
- הכהן: יהודה רובינשטיין
- העורך: ברוך צ'מרינסקי
- הרפרטואר: אברהם ברץ
על ההצגה
מחזה אנטי-מלחמתי. במרכזו סיטואציה פיוטית-אלגורית, לפיה שישה חיילים בני אומות שונות, שנפלו בקרב מסרבים להיקבר כמעשה תוכחה על כך שנשכחו מן התודעה. בעוד החיילים ממשיכים לסרב להיקבר באות הנשים אל בעליהן וילדיהן ומנסות לדבר על ליבם שישובו לקברם.
זהו נסיון לקרב את המתים אל החיים ולהפוך אותם למובנים בחוויתם האנושית. בדרך זו הופכת הטרגדיה של כל אחד מהמתים לטרגדיה האישית של כל אחד מהצופים.
תמונות מהצגה
ביקורות
"שני יסודות שונים שולטים בביצוע ההצגה, אבל הם השלימו אחד את השני. היסוד הסינמטוגרפי והיסוד הריאלי. קטעי התמונות מן המלחמה ומסביב לה הציצו אלינו מתוך הערפל כאילו מתוך המרחק המטושטש. אולם הציור המוצלח של התפאורות הכניס חיים ממש אל תוך היסוד הסינמטוגרפי הזה ויצר רושם של שדה קרב ממש ויש לראות בזה הישג תיאטרוני חשוב.
"תפקיד לא קל נפל בחלקה של התפאורה של ש. סבא והביצוע היה מעשה אומן. הוא ידע בקווים מעטים לפעמים בחלל ריק לתת אילוזיה של מרחקים ושטחים גדולים. כאן הייתה התאמה גמורה לכל רוח ההצגה : לא גיבוב פרטים ריאליים אלא צמצום מרמז, שכוחו הפיוטי רב באשר הוא משאיר מקום לדמיון.
"הפצפיזם של המחזה סירב ערב המלחמה להתגונן נגד הפאשיזם, ביטל את ההבדלים בין תוקף ונתקף, העדיף חיי עבדות על מוות לשם חירות ועם כל האהבה לחיי אדם, אל לנו לעשות את הבמה העברית בימינו לאהבת השלום ממין זה. כי אין תביעת חיים עכשיו בלא תביעת צדק.
הדבר היחידי המוצדק - התוכחה כלפי החיים השוכחים את מתיהם - קריאה זו להקשיב לקול המתים מופנת לחברה, לאומה כולה ואין היא מיותרת גם אצלנו.