מרד המתים

"שני יסודות שונים שולטים בביצוע ההצגה, אבל הם השלימו אחד את השני. היסוד הסינמטוגרפי והיסוד הריאלי. קטעי התמונות מן המלחמה ומסביב לה הציצו אלינו מתוך הערפל כאילו מתוך המרחק המטושטש. אולם הציור המוצלח של התפאורות הכניס חיים ממש אל תוך היסוד הסינמטוגרפי הזה ויצר רושם של שדה קרב ממש ויש לראות בזה הישג תיאטרוני חשוב.

"תפקיד לא קל נפל בחלקה של התפאורה של ש. סבא והביצוע היה מעשה אומן. הוא ידע בקווים מעטים לפעמים בחלל ריק לתת אילוזיה של מרחקים ושטחים גדולים. כאן הייתה התאמה גמורה לכל רוח ההצגה : לא גיבוב פרטים ריאליים אלא צמצום מרמז, שכוחו הפיוטי רב באשר הוא משאיר מקום לדמיון.

"הפצפיזם של המחזה סירב ערב המלחמה להתגונן נגד הפאשיזם, ביטל את ההבדלים בין תוקף ונתקף, העדיף חיי עבדות על מוות לשם חירות ועם כל האהבה לחיי אדם, אל לנו לעשות את הבמה העברית בימינו לאהבת השלום ממין זה. כי אין תביעת חיים עכשיו בלא תביעת צדק.

הדבר היחידי המוצדק - התוכחה כלפי החיים השוכחים את מתיהם - קריאה זו להקשיב לקול המתים מופנת לחברה, לאומה כולה ואין היא מיותרת גם אצלנו.