אותלו

  • הצגה מספר: 98
  • הצגת בכורה: 05/03/1950
  • מספר הצגות שהועלו: 100
הועלה גם בשנים:
אותלו

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

אותלו הוא שכיר-חרב זר, שחור, ברפובליקה של וונציה. הוא נצר לגזע מלכים במאוריטניה, מולדתו, ומצביא עטור נצחותנות בוונציה, אשר התאהב בדסדמונה, בתו של בראבאנציו, הסנטור, ואף זכה באהבתה.  

יאגו, שלישו של אותלו, מספר לרודריגו, אציל ונציאני צעיר, המאוהב אף הוא בדסדמונה, כי השניים נישאו בחשאי. רודריגו זועם. אף יאגו מגלה את שנאתו לאותלו השחור על כי מינה את קאסיו, ולא אותו, למישנה. שנאתו של יאגו לאותלו עזה יותר, כי על כן, על פי הרנונים, בימים עברו, זנה אותלו עם אשתו של יאגו, אמיליה. הוא מתכנן נקמה כפולה: לתפוש את מקומו של קאסיו ולהעיר רוח קנאה בשחור הנשוי ללבנה.   המלחמות בטורקים מביאות אותם לאי קפריסין. יאגו מסית את רודריגו להציק לקאסיו בעת שכרותו, וכך לעורר מהומות באי, שיסתיימו בסלוקו של קאסיו. וכאשר אכן קורה הדבר, מפטר אותלו את קאסיו מתפקידו.

קאסיו מבקש עיצה מיאגו. יאגו מציע לו לעתור לדסדמונה, שתחזיר אותו לתפקידו. קאסיו עושה זאת, ונפגש עם דסדמונה. אז מרמז יאגו לאותלו כי פרשת-אהבים נרקמת בין דסדמונה וקאסיו. אותלו נלכד ברשת של יאגו. לרוע המזל, שומטת דסדמונה מטפחת שנתן לה אותלו, מזכרת-אהבה ראשונה. אמיליה, אשתו של יאגו, מוצאת את המטפחת ונותנת ליאגו, אשר ביקש ממנה לגנוב אותה, אם כי אין היא יודעת מה יש בדעתו לעשות בה.   יאגו שומט את המטפחת בחדר-השינה של קאסיו. קאסיו מוצא את המטפחת ומוסר אותה לאהובתו, ביאנקה, בכדי להעתיק אותה. אותלו מגלה כי המטפחת נעלמה ויאגו מספר לו כי ראה אותה בידי קאסיו. מפלצת-הקנאה טורפת את רוחו של אותלו. הוא דורש מיאגו לרצוח את קאסיו.  

שני שליחי וונציה הבאים לקפריסין, לודוביקו וגראציאנו, מגלים שהמצביא השחור היה לאיש אחר, איש מטורף. הם מביאים לו הוראה לחזור לוונציה : קאסיו ימלא את תפקידו. עכשיו מנסה יאגו לרצוח את קאסיו, אך במהומה נהרג רודריגו. אותולו מוצא כי נגזר עליו להרוג את דסדמונה. ואמנם הוא עושה זאת, בטירופו, ואמיליה מגלה את מעשה-הרצח. לזעקותיה על מות גבירתה, דסדמונה, נקהלים כולם, ואז מתגלה מזימתו של יאגו. אותלו מנסה להרוג את יאגו, אך רק פוצע אותו.  

אותלו ממית את עצמו.

תמונות מהצגה

ביקורות

"שוב עלתה קרנה של 'הבימה' כתיאטרון גדול המעצב יצירות נצחיות בעוצמה אמנותית והמבריק בכשרונותיו הכבירים שבתוכו. הטרגדיה השייקספירית 'אותלו' כפי שהוצגה ב'הבימה' בהצגת הבכורה אמש, ראויה לבמות המפוארות ביותר בעולם ולתיאטרונים בעלי המסורת הנעלה ביותר. מה רב כוחו ויכולתו של הבמאי יוליוס גלנר ראינו ממש בכל תמונה ותמונה.

שלל הצבעים בתלבושות המסוגננות והארכיטקטורה הנפלאה של התפאורות ומעל לכל המשחק המצויין שטרם ראינו אותו על הבמה העברית, של מסקין (אותלו) ושל פינקל (יאגו) משווים להצגה זו אופי של מאורע במלוא מובן המילה. תרגומו של נתן אלתרמן הוא למופת.

"ידיעות אחרונות". 6.03.1950

"כגל אדיר כן סחפה ההצגה החדשה של 'הבימה' את החול והצדפים של הפרימיירות האפורות. יוליוס גלנר, הקוסם של 'חלום ליל קיץ', עבר בקלות מפליאה מן הברולסקה אל הפטאטי. הוא הוסיף ללוח השמות הגדולים של 'הבימה' את 'אותלו', הטרגדיה הדחוסה והעמוקה של שייקספיר ובהפיחו רוח של יצירה רבתי בשחקנים, הוציא אל הבמה ענקים של עיצוב ששם היה הערב מסקין ופינקל.

אורי קיסרי. "מעריב". 06.03.1950