אותלו

"שני שחקנים עמדו במרכז ההצגה ושניהם התעלו לשיאים בדרכם הבמתית. נחום בוכמן בתפקיד אותלו ומישה אשרוב בתפקיד יאגו. משחקו של בוכמן נראה בתחילת ההצגה הססני כלשהו, אך במרוצת העלילה הוא מעצב בקווים פלסטיים עזים את אופיו של הכושי הנופל קורבן למזימות הכזב של ידידו המדומה והוא מתעלה לגבהים של פאתוס מזעזע ואמיתי. מישה אשרוב מגלה לצופה מלכתחילה את תככנותו הבזויה וחסרת המעצורים של יאגו וממשיך במשחק מסוגנן קולח כארס וקולע כפגיון.

דמות משנית נחמדה גילם יהודה אפרוני בתפקיד הדוכס מונציה. בתמונה של נכבדי העיר שדרומגול ביים אותה על דרך ההומור הלגלגני.

"בוכמן הלך בנאמנות בשביל שהותווה ע"י הבמאי, ולא שיחק את הטרגיקון המונומנטאלי כי אם את שר הצבא האמיץ והפרמיטיבי. לא בבת-אחת הגיע בוכמן לשיא משחקו האמוציונאלי המרשים. במונולוג הראשון הרי הוא עדיין רחוק מאוד מבן התערובת עז הרחשים המאוהב בדסדמונה עד כלות הנפש. עם נביטת זרע הספק בליבו של אותלו, מופיע לנגד עינינו בוכמן-אותלו אחר. אך יעברו עוד רגעים רבים עד אשר בוכמן יופיע כאותלו האמיתי, במלוא גדלות פראותו.

רק עם זעקתו "דום יאגו, דום" מתחילה עליתו המפוארת של בוכמן אל פסגת תפקידו. עד גמר ההצגה יהיה נחום בוכמן אותלו בלתי רגיל באמת האנושית, כנות החווית שבו. מעתה יחיה בתודעתנו אותלו בוכמן כשליטה הבלעדי של ההצגה כולה. לעומת דמותו של אותלו חי זה יחווירו כל יתר השחקנים.

השחקן השני שהצטיין בהצגת 'אותלו' הוא נסים עזיקרי. כאן מופיע הבמאי גם כמורה ומחנך מצויין. איש מבין הבמאים שעבדו לפניו עם עזיקרי לא ניחש את עושר הגוונים הקומיים הצפונים בשחקן צעיר זה. זה היה רודריגו קל תנועה, תמים עד כדי כסילות, ססגוני. זוהי התקדמות רבה בדרכו האמנותית של עזיקרי.