אותלו

  • הצגה מספר: 220
  • הצגת בכורה: 10/09/1966
  • מספר הצגות שהועלו: 77
הועלה גם בשנים:
אותלו

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

אותלו הוא שכיר-חרב זר, שחור, ברפובליקה של וונציה. הוא נצר לגזע מלכים במאוריטניה, מולדתו, ומצביא עטור נצחותנות בוונציה, אשר התאהב בדסדמונה, בתו של בראבאנציו, הסנטור, ואף זכה באהבתה.  

יאגו, שלישו של אותלו, מספר לרודריגו, אציל ונציאני צעיר, המאוהב אף הוא בדסדמונה, כי השניים נישאו בחשאי. רודריגו זועם. אף יאגו מגלה את שנאתו לאותלו השחור על כי מינה את קאסיו, ולא אותו, למישנה. שנאתו של יאגו לאותלו עזה יותר, כי על כן, על פי הרנונים, בימים עברו, זנה אותלו עם אשתו של יאגו, אמיליה. הוא מתכנן נקמה כפולה: לתפוש את מקומו של קאסיו ולהעיר רוח קנאה בשחור הנשוי ללבנה.   המלחמות בטורקים מביאות אותם לאי קפריסין. יאגו מסית את רודריגו להציק לקאסיו בעת שכרותו, וכך לעורר מהומות באי, שיסתיימו בסלוקו של קאסיו. וכאשר אכן קורה הדבר, מפטר אותלו את קאסיו מתפקידו.

קאסיו מבקש עיצה מיאגו. יאגו מציע לו לעתור לדסדמונה, שתחזיר אותו לתפקידו. קאסיו עושה זאת, ונפגש עם דסדמונה. אז מרמז יאגו לאותלו כי פרשת-אהבים נרקמת בין דסדמונה וקאסיו. אותלו נלכד ברשת של יאגו. לרוע המזל, שומטת דסדמונה מטפחת שנתן לה אותלו, מזכרת-אהבה ראשונה. אמיליה, אשתו של יאגו, מוצאת את המטפחת ונותנת ליאגו, אשר ביקש ממנה לגנוב אותה, אם כי אין היא יודעת מה יש בדעתו לעשות בה.   יאגו שומט את המטפחת בחדר-השינה של קאסיו. קאסיו מוצא את המטפחת ומוסר אותה לאהובתו, ביאנקה, בכדי להעתיק אותה. אותלו מגלה כי המטפחת נעלמה ויאגו מספר לו כי ראה אותה בידי קאסיו. מפלצת-הקנאה טורפת את רוחו של אותלו. הוא דורש מיאגו לרצוח את קאסיו.  

שני שליחי וונציה הבאים לקפריסין, לודוביקו וגראציאנו, מגלים שהמצביא השחור היה לאיש אחר, איש מטורף. הם מביאים לו הוראה לחזור לוונציה : קאסיו ימלא את תפקידו. עכשיו מנסה יאגו לרצוח את קאסיו, אך במהומה נהרג רודריגו. אותולו מוצא כי נגזר עליו להרוג את דסדמונה. ואמנם הוא עושה זאת, בטירופו, ואמיליה מגלה את מעשה-הרצח. לזעקותיה על מות גבירתה, דסדמונה, נקהלים כולם, ואז מתגלה מזימתו של יאגו. אותלו מנסה להרוג את יאגו, אך רק פוצע אותו.  

אותלו ממית את עצמו.

תמונות מהצגה

ביקורות

"שני שחקנים עמדו במרכז ההצגה ושניהם התעלו לשיאים בדרכם הבמתית. נחום בוכמן בתפקיד אותלו ומישה אשרוב בתפקיד יאגו. משחקו של בוכמן נראה בתחילת ההצגה הססני כלשהו, אך במרוצת העלילה הוא מעצב בקווים פלסטיים עזים את אופיו של הכושי הנופל קורבן למזימות הכזב של ידידו המדומה והוא מתעלה לגבהים של פאתוס מזעזע ואמיתי. מישה אשרוב מגלה לצופה מלכתחילה את תככנותו הבזויה וחסרת המעצורים של יאגו וממשיך במשחק מסוגנן קולח כארס וקולע כפגיון.

דמות משנית נחמדה גילם יהודה אפרוני בתפקיד הדוכס מונציה. בתמונה של נכבדי העיר שדרומגול ביים אותה על דרך ההומור הלגלגני.

נחמן בן-עמי, "מעריב". 21.9.1966

"בוכמן הלך בנאמנות בשביל שהותווה ע"י הבמאי, ולא שיחק את הטרגיקון המונומנטאלי כי אם את שר הצבא האמיץ והפרמיטיבי. לא בבת-אחת הגיע בוכמן לשיא משחקו האמוציונאלי המרשים. במונולוג הראשון הרי הוא עדיין רחוק מאוד מבן התערובת עז הרחשים המאוהב בדסדמונה עד כלות הנפש. עם נביטת זרע הספק בליבו של אותלו, מופיע לנגד עינינו בוכמן-אותלו אחר. אך יעברו עוד רגעים רבים עד אשר בוכמן יופיע כאותלו האמיתי, במלוא גדלות פראותו.

רק עם זעקתו "דום יאגו, דום" מתחילה עליתו המפוארת של בוכמן אל פסגת תפקידו. עד גמר ההצגה יהיה נחום בוכמן אותלו בלתי רגיל באמת האנושית, כנות החווית שבו. מעתה יחיה בתודעתנו אותלו בוכמן כשליטה הבלעדי של ההצגה כולה. לעומת דמותו של אותלו חי זה יחווירו כל יתר השחקנים.

השחקן השני שהצטיין בהצגת 'אותלו' הוא נסים עזיקרי. כאן מופיע הבמאי גם כמורה ומחנך מצויין. איש מבין הבמאים שעבדו לפניו עם עזיקרי לא ניחש את עושר הגוונים הקומיים הצפונים בשחקן צעיר זה. זה היה רודריגו קל תנועה, תמים עד כדי כסילות, ססגוני. זוהי התקדמות רבה בדרכו האמנותית של עזיקרי.

ד"ר חיים גמזו. "הארץ". 7.10.1966