ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
יוצרים
- מאת: פרידריך דירנמאט
- תרגום: חיים גורי
- בימוי: יוסף מילוא
- תפאורה ותלבושות: תאו אוטו
שחקנים
- קליר זאכנאסיאן: אלישבע מיכאלי
- בעלה ה-7 ו-8 של קליר זאכנאסיאן: רפאל קלצ'קין
- הבטלר: ישראל בקר
- טוני: בנימין בן-ניסים
- רובי: ניסים שמעוני
- קובי: יוסי בנאי, אברהם ניניו
- לובי: ירחמיאל גובר (פרנקל)
- איל: אהרון מסקין
- אשתו: ניורה שיין
- בתו: דליה פרידלנד
- בנו: יהודה אפרוני
- ראש העיר: שמואל (מולה) רודנסקי
- הכומר: יהושע ברטונוב
- מנהל הגימנסיה: נחום בוכמן
- הרופא: מישא אשרוב
- ראש המשטרה: אבנר חזקיהו
- אזרח ראשון: שרגא פרידמן
- אזרח שני: חיים אמיתי
- אזרח שלישי: שמואל סגל
- אשה ראשונה: פנינה פרח
- אשה שניה: עדה טל (טרייבמן)
- ילדה: יהושבע יודקיס
- עיתונאי א': יצחק (איז'ו) ברקת
- עיתונאי ב': שלמה ברוק
- הקריין: שלמה בר שביט
- הצלם: ישראל רובינצ'יק
- מנהל התחנה: יהודה רובינשטיין
על ההצגה
מחזהו הטוב ביותר של פרידריך דירנמאט - מגדולי המחזאים של המאה העשרים - הוא משל מקברי מצד אחד וסיפור אנושי מרגש מצד שני. הסיפור מתרחש בעיירה קטנה וענייה, שאליה מגיעה מיליארדרית מזדקנת, בת המקום לשעבר. היא מפזרת הבטחות להפוך את העיירה השוקעת למקום עשיר ופורח, אך רק לאחר שהם לכודים במזימתה מגלים תושבי המקום את התנאי לכך: הריגתו של אהובה לשעבר, שבגד בה והרס את חייה. לכסף יש ריח - והפעם, של גוויה. עיירה שלמה ניצבת מול הדילמה המוסרית של המאה ה-20 : הכסף וכוחו הבלתי מוגבל מול הערכים האנושיים. מחזה ציני ושנון, משעשע ומזעזע גם יחד, ובעיקר - מעורר מחשבה.
תמונות מהצגה
ביקורות
"טובי שחקניה של "הבימה" גוייסו להצגה שיוסף מילוא ביים בתנופה ובכח המצאה רב. בעזרת התפאורה הנהדרת של צייר התפאורות השוויצי תיאו אוטו, פתר הבמאי את הבעיות הקשות הקשורות בהתחלפות המהירה של התמונות ומקום העלילה ונתן הצגה הכובשת את הצופה בחידושה המקורי. על הבמה חולשת כל הערב אלישבע מיכאלי, שעל אף היותה צעירה, היא משכנעת מאוד בתור המפלצת הזקנה. אין ספק שזהו הישגה האמנותי הגדול ביותר על הבמה.
מסקין בדמות איל, אהוב נעוריה שבגד בה, יצר את הניגוד הדרוש במשחקו רווי הרגש ועמידתו הכנועה מול הציניות השתלטנית של הגברת הזקנה. ולא נוכל שלא להזכיר את חלקם הרב של רפאל קלצ'קין, את שמואל רודנסקי, יהושע ברטונוב, נחום בוכמן, אבנר חזקיהו ואחרון אחרון, משחקו הפלסטי של שרגא פרידמן בתור אזרח ראשון.
"התפאורה של תיאו אוטו, נהדרת. רצוי היה לשתף אמן שוויצי גדול זה לעיתים תכופות יותר בעבודת התיאטרון. הוא ביקר פעם בארץ והביע לפנינו נכונות לכך. תרגומו של חיים גורי לא עומד תמיד על הגובה. האם אין תרגום עברי למילה "באטלר" ? בשעה שהשחקן אומר "באטלר", נשמע רק "באט" והקהל אינו מבין במה מדובר"
"השבוע באה 'הגברת הזקנה' לביקור בכורה ב"הבימה" והביאה עימה משב רוח נעים אשר כמוהו לא הרגשנו מזמן באולם התיאטרון שלנו. אין ספק, כי הצגה זאת שפתחה את העונה ה-42 של תיאטרון "הבימה" מהווה הישג יוצא מן הכלל של התיאטרון הלאומי שלנו.