ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
יוצרים
- מאת: פרידריך דירנמאט
- תרגום: רבקה משולח
- בימוי: אילן רונן
- תפאורה: לילי בן נחשון
- תלבושות: ענת שטרנשוס
- מוסיקה: אוהד חיטמן
- כוריאוגרפיה: מאיה ברינר
- תאורה: קרן גרנק
- וידאו: יואב כהן
שחקנים
- קלייר זאכאנסיאן: גילה אלמגור-אגמון
- אלפרד איל: יהורם גאון
- ראש העיר: דב רייזר
- המורה: אהרון אלמוג
- קובי העיוור/הופבאואר (מאנשי העיר): מיכאל כורש
- משרת אישי של קלייר/קריין רדיו/איש בעיירה: אלכס אנסקי
- מפקד המשטרה: שמעון כהן, רוברטו פולק
- כומר/בעל מס' 7 ו-9/הלמסברגר (אחד מאנשי העיר): רוברט הניג
- אשתו של איל/אישה בעיירה: רות לנדאו
- אישה ב' במכולת/אישה בעיר: ליאת אקטע
- לובי העיוור/מבקר רכבת/אחד מאנשי העיר: שמוליק כהן
- בנו של איל/רופא/איש מאנשי העיירה: שחר רז
- אישה א' במכולת/ציירת /עיתונאית/נכדתו של ראש העיר: נעמה ארמון
- שומר ראש/לם טלוויזיה/אקרובט/איש בעיר: עופר רגירר
- בתו של איל/אישה בעיירה/נכדתו של ראש העיר: לאה גלפנשטיין
- שומר ראש/מאנשי העיר/בעל מס' 8: עמוס בוארון
על ההצגה
מחזהו הטוב ביותר של פרידריך דירנמאט - מגדולי המחזאים של המאה העשרים - הוא משל מקברי מצד אחד וסיפור אנושי מרגש מצד שני. הסיפור מתרחש בעיירה קטנה וענייה, שאליה מגיעה מיליארדרית מזדקנת, בת המקום לשעבר. היא מפזרת הבטחות להפוך את העיירה השוקעת למקום עשיר ופורח, אך רק לאחר שהם לכודים במזימתה מגלים תושבי המקום את התנאי לכך: הריגתו של אהובה לשעבר, שבגד בה והרס את חייה. לכסף יש ריח - והפעם, של גוויה. עיירה שלמה ניצבת מול הדילמה המוסרית של המאה ה-20 : הכסף וכוחו הבלתי מוגבל מול הערכים האנושיים. מחזה ציני ושנון, משעשע ומזעזע גם יחד, ובעיקר - מעורר מחשבה.
תמונות מהצגה
סרטונים
ביקורות
"מדובר בהפקה מרשימה מאוד..רונן מצליח ליצור חגיגה ויזואלית באמצעות עבודה יפה עם אור ,צל ווידאו ארט, שמעניקים כולם עומק בימתי כמו אינסופי..... גילה אלמגור מנפקת דמות מרובדת – עוצמתית ודמונית מחד, עם יסוד נפשי פגוע מאידך."
ביקור הגברת הזקנה היא הצגה נהדרת!! שיעור מרהיב, מצחיק ועצוב על כוחם של מנגנונים חברתיים... יהורם גאון זורח בתפקיד איל הביישן, שהופך לניצוד. האיש הזה, המוכר בעיקר כזמר, הוא שחקן אדיר.... גילה אלמגור קולעת.. היא משתחלת היטב לתפקיד קלייר זכנסיאן .... כלי חינוכי אמיתי!!
" ביקור הגברת הזקנה בולט באופן ניכר מעל לרפרטואר התיאטרון הישראלי העכשווי באיכויות שלו, בראש ובראשונה בבחירת הטקסט שלו... מדובר ביצירה שהתיאטרון הוא ביתה הטבעי!!!"
גילה אלמגור מצליחה לעצב יפה את המטען האנושי שלח קלייר בכאבה, בגעגועיה לאהבה הישנה בתמונות של מפגשיה האינטימיים עם איל ביער, ובביטוי הנכון של תביעת הנקמה, ובהטחת כתב האשמה האחרון שלה." ..
"ליהורם גאון יש הקרנה מקסימה של דמות נבוכה עם קול קטן נוטה למנעד גבוה. בחלק השני הנוכחות שלו מתחדדת. אבל להערכתי זה בעיקר כוח המחזה שגאון עומד במטלותיו. התרשמתי מנחישותו להכריח את העיירה ללכלך את ידי תושביה - בתמונה טובה עם דב רייזר המנוסה והמוקפד בפרטים בתפקיד ראש העיר, המניח לפניו אקדח טעון. כוחה הגדול של גילה אלמגור הוא בתפקידים של התנהגות קיצונית. הנוכחות המלכותית הנדרשת בתפקיד הזה טבעית לה והיא ממצה את העדנות שבתפקידה.