ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
ארתורו אוי
- הצגה מספר: 248
- הצגת בכורה: 01/03/1970
- מספר הצגות שהועלו: 19
יוצרים
- מאת: ברטולד ברכט
- תרגום: דוד אבידן
- בימוי: מיכאל בלקמור
- תפאורה ותלבושות: אנינה סטבס
- מוסיקה: הנס הוסלה
- תאורה: נתן פנטורין
שחקנים
- הכרוז: ניסים עזיקרי
- דוגסבורו: אהרון מסקין
- קלארק: דוד ברוך
- גיבולה: דוריאן ארויו
- גירי: אברהם רונאי
- ארתורו אוי: מישא אשרוב
- בוול: אליעזר יונג
- שיט: ישראל רובינצ'יק
- רומה: שמואל עצמון
- בוצ'ר: רולף ברין
- דוגסבורו הבן: פנחס גולדברג
- דוקדייזי: טובה פרדו
- ראג: אשר צרפתי
- משרתו של דוגסבורו: שי דנון
- אוקייסי: צבי ירון
- שחקן: ישראל בקר
- שומרי ראש: מיכאל ורשביאק, ג'ורג' חשביה, משה ינאי, יצחק קלוגר
- ירקן א: אשר צרפתי
- ירקו ב': ליאו יונג
- ירקן ג': יחיאל אמיר
- אשה: שושנה דואר
- פיש: שי דנון
- רופא: יחיאל אמיר
- בטי דולפיט: פנינה פרח
- אינה: ישראל בידרמן
- כומר: ארי קוטאי
- ירקני שיקגו: יחיאל אמיר, אשר צרפתי, ארי קוטאי, ישראל רובינצ'יק
- ירקני אוונסטון: שי דנון, אליעזר יונג, יצחק קלוגר
- ירקנים גנגסטרים וקהל: סמי אוחיון , חיים באשי, יעל דרויאנוב, משה ינאי, רפי נתן, אברהם סלקטר, עדה ספיר, חנה פילצר
על ההצגה
מרשימותיו של ברטולד ברכט על המחזה:
"עיסוקו העיקרי של התיאטרון היה והינו לבדר את בני האדם. אין הוא נזקק לתעודה אחרת מאשר הבדיחה. התיאטרון לא יתעלה בשום פנים אם יהפכו אותו לשוק לממכר מוסר." אין זה נדיר לשמוע בימינו את הדעה, שלא יהיה זה מן החכמה, וגם לא תצמח מכך כל תועלת להציג את הפושעים הפוליטיים הגדולים, החיים או המתים כמגוחכים. אפילו האדם הרגיל, אומרים, רגיש מאוד בעניין זה. מסובך בפשעים אלה, שריד בתוך חורבות, איך יכול אדם לצחוק במצב עניינים זה?
יש בהחלט להציג את הפושעים הפוליטיים הגדולים, ורצוי לשים אותם ללעג, מפני שבעצם אין הם פושעים פוליטיים גדולים כל כך, כמו שהם עבריינים שבצעו פשעים פוליטיים גדולים, דבר שהוא שונה לגמרי. אל לנו לפחד מהאמת, כמובן אם זאת היא האמת. כשלון מעלליו של היטלר, איננה הוכחה לאידיוטיות שלו, כמו שההיקף שלהם אינו מעיד על גדולתו.
המקורות ההסטוריים של הדמויות:
אוי - אדולף היטלר, שהתמנה בשנת 1933 לקנצלר גרמניה.
רומה - רים, ידיד קרוב של היטלר במשך ארבע-עשרה שנים. משנת 1931 עד 1934 ראש הס.א. נרצח לפי פקודתו של היטלר.
גיבולה - גבלס, ראש ההסברה של היטלר.
גירי - גרינג, מרשל הרייך.
קלארק - פון פאפן, אלי ותעשיין. בתור קנצלר גרמניה (1932) הוא סלל את הדרך לעלייתו של היטלר לשלטון.
דוגסבורו - פון הינדנבורג, פילד מרשל של צבא גרמניה. משנת 1925 עד למותו בשנת 1934 שימש כנשיא הרייך הגרמני.
דולפיט - דולפוס, ראש ממשלת אוסטרי ושר החוץ שלה משנת 1932 עד 1934. נרצח ביולי 1934 בפקודתו של היטלר.
תמונות מהצגה
ביקורות
"סוף סוף הצליחה "הבימה" באחת מבכורותיה עם חידוש אולמה. משחקו המשכנע, הכמעט ווירטואוזי של מישא אשרוב, ולפחות שתי סצינות גורפות, משרות אווירה כה עזה, כה תיאטרונית שהן מבטיחות בכח עצמן את הצלחת ההצגה כולה.
הפליא לעשות מישא אשרוב כדמות תסביכית של רודן עבריין, הנקלע בלי הרף בין חולשה לשתלטנות,עליבות ושגעון גדלות, פחדנות והתקפות אומץ לב, בינונית ואפרוריות מזה וניצני אנטואיציה מנהיגותית מזה. אזכור לטובה במיוחד את ישראל בקר, שה"דו-שיח" שלו עם מישא אשרוב בלימוד תורת הנאום הביא אותנו לשיא של צחוק והנאה.
כן בלטו אברהם רונאי ואהרון מסקין. הקיצור : הצגה טובה, מעניינת שהיא לכבוד לאכסנייה וללהקה.
"ארתורו" ב"הבימה" הוא משעמם, ומי שהאמין כמו ברכט שצריך לבדר בכל מחיר, היה בוכה לו ראה את גלי השיעמום. אמנם היו רגעים יפים, הייתה התמונה המצויינת שבה מלמד שחקן מזדקן - בקר את ארתורו אוי - מישא אשרוב כיצד מצדיעים, כיצד הולכים, כיצד יושבים וכיצד מדברים.
אלא שזה קרה רק פעם אחת. הייתה בימה ענקית של האורחת אנינה סטבס והיו כמה מיזנסצינות גדולות ומרשימות, אך היה ריק ומדוע ריק, משום שהייתה אנרגיה ולא הייתה עוצמה. היו מיזנסצינות ענקיות שאוכלסו לא ע"י הבובות שרצה ברכט ולא ע"י שחקנים שרצה הבמאי בלקמור והיו שוב שתי הצגות : זאת של הבמאי וזאת של "הבימה" ולא תמיד הלכו שלובי ידיים.