מסע ארוך אל תוך הלילה

"כל הצגה של הבמאי הבריטי מייקל מיצ'ם בארץ מצטיינת במשחק מבריק של כל המשתתפים. למיצ'ם יש יכולת מפליאה לעבוד עם שחקנים, להוציא מהם את המקסימום ולפעמים אף יותר מכך. תכונה נפלאה זו של הבמאי באה לידי ביטוי גם בהצגה זו. למרים זוהר המשחקת את האם - קל היה לעשות תפקיד זה בהתפרצויות הסטריות כמו ב'וירג'יניה וולף' שהיא שיחקה בצורה מבריקה כל כך, אך אצל האישה המסוממת של 'המסע הארוך' אינם פורצים דברים החוצה, הם קבורים עמוק בלב.

רק ידיה של מרים זוהר מרפחות כמו ציפורים מבוהלות, עיניה מרקדות. כשמבטה פנימה, אט אט היא מתרחקת מהסובבים אותה עד לתמונת השיא בה אפילו גורלו של בנה הצעיר, החשוב לה כל כך - אינו מעניין אותה. זהו משחק וירטואוזי של שחקנית גדולה. אלכס פלג - בדמות הבן - נתגלה כאן כשחקן שונה לגמרי ממה שראינו עד כה. הוא הצליח להשתחרר ממניירות מסויימות ונותן לנשמה לפרוץ החוצה. הוא אינו עצור פה, כל כולו כאב וייסורים למראה החורבן של אימו ואחיו הבכור.

"מישה אשרוב מגיע לשיא של משחק בסצינה בה חושף את עצמו בפני אחיו הצעיר ואילו שמעון פינקל, מגוון בכל האמצעים של שחקן בעל נסיון רב כל כך את מצבי הנפש של האב המתייסר בידיעה שהוא הביא חורבן על ביתו, ועם זאת אינו מצליח להתגבר על יצריו. אין ספק שזהו הישג אמנותי ל'הבימה'.

"במסע זה מעצבת מרים זוהר את אחד התפקידים המצויינים שהיו לה מעודה. הרגישות, השבריריות, הבריחה מן המציאות אף על חשבון בנה החולה, הכמיהה לשקוע ולשכוח - כל אלה עוצבו להפליא בקווים דקים ומעודנים, בהתאפקות, במעברים מחוכמים ואמיתיים. דוגמת מופת לשיתוף פעולה בין שחקנית ובמאי. עבודה בעלת רמה טובה נעשתה על ידי אלכס פלג בתפקיד הבן אדמונד.

עבודתו של מישה אשרוב עשירה ורבת ניואנסים יותר משראיתי אצלו במשך שנים. נאומו הגדול אחרי שובו בלילה מהמסבאה ובית הבושת הוא מעולה, מלא כוח ואמת. ניכר שאשרוב, כדי להגיע למצוי אמיתי של יכולתו - זקוק בעיקר לבמאי נבון שידע איך לכוון את האנרגיה הרבה שלו. שמעון פינקל בתור האב היה יותר מאשר 'הוא עצמו' והורגשה נוכחותו החזקה על הבמה.

עיצובה המצויין של מרים זוהר גורם לכך שההצגה היא בעצם שלה - ודומה שזה מערער את שיווי המשקל של המחזה, שהרי לא היא עיקרו. תפאורתו של יוסף קארל סוגרת על הנפשות בלי להותיר אוויר לנשימה, ותאורתו של נתן פנטורין מתואמת ברגישות לנימות מצב הרוח.