מסע ארוך אל תוך הלילה

  • הצגה מספר: 173
  • הצגת בכורה: 01/11/1960
  • מספר הצגות שהועלו: 33
הועלה גם בשנים:
מסע ארוך אל תוך הלילה

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

בקיץ 1939 החל המחזאי האמריקאי יוג'ין אוניל לכתוב טיוטה בשם  "מחזה על כאב ישן הכתוב בדמעות ודם". היה זה "מסע ארוך אל תוך הלילה". "מסע ארוך אל תוך הלילה" הוא מחזה אוטוביוגרפי, בו אוניל מתאר כדרמה משפחתית את בית הוריו, אחיו ואת עצמו בנעוריו. תוך גילויים מרגשים ועמוקים על אופי בני האדם והיחסים בינהם מצייר אוניל את אמו המכורה לסמים, את אביו השחקן המפורסם, אך קמצן עד כדי גיחוך, את אחיו השתיין ואת עצמו.  

בגילוי לב ובאומץ רב חוזר המחזאי על בית ילדותו ועורך ניתוח פסיכולוגי על עצמו ועל בני משפחתו.  

 

"בחלק מן ההצגה נעשה נסיון טכני מעניין וחשוב. בגלל התנאים האקוסטיים הגרועים של אולם הבימה השחקנים צריכים פעמים רבות להרים קולם כדי שדבריהם יגיעו אל הקהל. הבימה התקשרה איפוא עם מומחי הטכניון ובהצגה זו הוטמנו מקרופונים סמויים אשר העבירו את דברי השחקנים אל היושבים באולם בבהירות ובעוצמה המתאימה. עדיין יש בעיות הטעונות פתרון ותיקון. טרם נפתרה בעיית ההדים שנתלוו לכל דיבור. מקומם של המקרופונים בהצגת הבכורה גרם לכך שדברי שחקן עלו וירדו במידה שהתקרב או התרחק אל השולחן שניצב במרכז הבמה, טריקת דלת נשמעה כיריית תותח. על כל פנים יש לברך על הניסוי. הוא הקל על ההאזנה באותו חלק של ההצגה שבו פעלו הרמקולים."  

נתן דונביץ'. "הארץ" 3.11.1960  

 

תמונות מהצגה

ביקורות

"ההצגה מכניסה אותנו לתוך דירת הוריו של א'וניל - פשוטו כמשמעו. מסיבה זו אף גנז א'וניל מחזהו זה והתיר להציגו רק לאחר מותו. אולם במידה שמקרבת אותנו האותנטיות המרובה של המחזה, מרחיקה אותנו דברנותו, שאינה יודעת גבול ומידה. אין המחזה חורג מגבולות של טרגדיה משפחתית פרטית והוא חסר את האספקט של משמעות כלל אנושית. א'וניל חסר גם במחזה זה את האחיזה הדרמטית הרגילה שלו והוא זקוק להרבה דיבורים כדי לבטא את עצמו.

על אף החיכוכים בטקסט מעצבת חנה רובינא בכשרון רב דמות חדשה : של אישה השבוייה בציפורני סמים משכרים. היא משכנעת כנרקומנית, הן בשעות הפכחון והן בשעות השכרון. הבן השתיין, נחום בוכמן, מגיע לשיא דרמטי בתמונת השכרון שהוא לכל הדעות, הישג שחקני גדול. מסקין, אף הוא מתחייה עם תפקידו ויש לו מומנטים טובים לרוב. בר-שביט יודע להתעלות.

אשר נהור. "ידיעות אחרונות" 3.11.1960

"יש במחזה משום חוויה אכזרית ותובענית המתגברת בהדרגה, במסיביות עד שהיא מהפנטת את הצופה. רבים וודאי לא יוכלו לעמוד בתביעות שתובע המחזה מבחינה פסיכולוגית ומבחינת ההתרכזות הנחוצה לו. ועל כן, יש שוב לשבח את התיאטרון על שלא נרתע מהסיכון הקופתי הכרוך בניסוי זה והצדיק עת מעמדו התרבותי.

בועז עברון. "הארץ". 3.11.1960