אמדאוס

  • הצגה מספר: 459
  • הצגת בכורה: 01/01/1994
  • מספר הצגות שהועלו: 70
אמדאוס

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

בלילה אפלולי, בראשית חודש נובמבר 1823, יושב אנטוניו סליירי הקשיש בחדרו המאובק ועורך בפני קהל הצופים וידוי. במסגרתו, הוא מעלה מנבכי זכרונו הקודח את פרשת חייו ויחסיו המורכבים עם המלחין הדגול וולפגנג אמדיאוס מוצרט, כפי שהתרחשה בחצר ההאבסבורגית התככנית של הקיסרות האוסטרית, כ - 40 שנה קודם לכן, בשנת 1781.   המחזאי פיטר שאפר, הימר על העימות בין הגאונות לבינוניות, ותוך הסתמכות על עדויות נסיבתיות רקם עלילה דרמטית עוצרת נשימה : אנטוניו סליירי, מלחין החצר של הקיסר האוסטרי יוסף השני, אדם דתי ומוסרי שהתמסר לאלוהיו אך ורק להגשים את משאלתו היחידה - להיות למוסיקאי דגול - פוגש את ילד הפלא, וולפגנג אמדיאוס מוצארט, גדול המוסיקאים של כל הזמנים, בהגיעו אל חצר הקיסר, ורואה בו את התגלמות קולו של אלוהים.   אלא, מוצרט נעדר תכונות אציליות, ונוהג בהבל רוח ובחוסר דרך ארץ וכאן טמון יסוד הטרגדיה בחייו של סליירי ; בהבינו כי אין קשר בין מעלות ומידות טובות לבין מנת הכישרון שקוצב האל, מתעמת סליירי עם הריקנות הפוקדת אדם בעת שהוא חדל להאמין בעולם של צדק, המתנהל עפ"י תכנית אלוהית.   טעון שנאה, קנאה ומרירות יוצא סליירי למאבק באלוהיו באמצעות הריסתו של בחיר יצוריו עלי אדמות - הלא הוא אמדיאוס מוצרט - מאבק המביא את השניים למפגש הטראגי עם אובדן שפיות הדעת, רצח ומעשה התאבדות.

תמונות מהצגה

ביקורות

"שאפר, המחזאי, הצליח לכתוב פרטיטורה לחיזיון תיאטרוני מרשים, וכמה תפקידים מעולים, וההצגה הזאת מגשימה חלק גדול מהפוטנציאל. הרקע עשוי באופן מקצועי. מבין התפקידים הקטנים יותר צריך לציין את שמעון לב-ארי בתפקיד הקיסר, וגם את יוסי יבלונקה בתפקיד הברון פון סווטן רמה מסינגר הייתה מלאת טמפרמנט בתפקיד אשת מוצרט, וחיפתה על מעט ההגזמה בחלק הראשון של ההצגה, ברגע משחק מרגש מאוד בסופה בעת מותו של מוצרט.

ואולם זאת הצגה לשניים : לסאליירי, הנאבק עם אלוהים באמצעות מוצרט, ולמוצרט, וכאן הליהוק והביצוע עשו צדק עם המחזה ואף למעלה מזה. משה בקר בתפקיד סאליירי, הביא לבמה את כל הכריזמה שלו, את יכולתו להקרין את סכנת הטירוף, את רעב המשחק ואת הקסם האישי. הוא שולט בבמה בהנאה רבה, שלו ושל הצופים. בזכותו אתה באמת מצטער שסאליירי לא היה יותר מוכשר.

ומולו, אלון אופיר בתפקיד מוצרט, תפקיד כפוי טובה, כי רובו קריקטורי. אופיר התקדם מאוד מאז עשה את התפקיד הזה בבית הספר למשחק, ועתה יש בו חן, בגרות, כאב ומקצועיות. כשהוא הופך לילד אתה מרחם עליו, וכשהוא חרד למותו הקרב, אתה מזדהה עם כאבו התמים. כך, שאם פה ושם יש בתזמורת תיאטרונית זו רגעים של שגרת תיאטרון, שני הסולנים הם בהחלט ברמת האגדה.

מיכאל הנדלזלץ. "הארץ". 9.03.1994