משוגע עליה

נתחיל בכך שכל הפקה שמשלבת שני גאונים כמו חנן סביון וגיא עמיר היא הצלחה ידועה מראש. שנית, לקחת סרט ספרדי מורכב עם דמויות גדולות מהחיים, שהוא הכל מחוץ מקומדיה ואפילו העלה כמה דמעות בעיני  ולהפוך אותו לקומדיה, מה שמצריך כמובן השטחה מסויימת של הדמויות והרכבת מצבים שקיימים בסרט בצורה אחרת לגמרי – יש בזה מן הגאונות.

אחת מנפלאות הסרט שהצליחו לשלב גם בהצגה היא היחס למתמודדי הנפש. כמו קן הקוקיה בזמנו, אחד הסרטים הענקים של כל הזמנים, שחשף את היחס הבלתי הומאני לחולי נפש, על הטיפולים הקשים ותוצאותיהם, גם כאן יש טיפול בסטיגמות שלמדנו לאט לאט לחשוף ועל חלקן הצלחנו להתגבר. יש כאן המחשה של היותם מתמודדי הנפש אנשים ככל האדם, שלצד מחלות הנפש הם אנשים בעלי שאיפות, אנשים שרוצים לאהוב ולהיות נאהבים, אנשי משפחה ובעלי כישרונות שונים. למרות המקום הסגור, מתמודדי הנפש הם בעלי עולם מלא, יוצרים להם דרכים משלהם להתמודד עם המחלה. כמו כולנו, לעיתים זקוקים רק לאדם אחד שיאמין בהם כדי לעשות דרך. לצד זאת,

התפאורה לא היתה טובה כמו יתר האלמנטים בהצגה. היא נוצצת בירקותה (הבמאים בחרו להציג את רוב המערכות בגינת המוסד). יש בה מעין ניגוד לחיים הקודרים במוסד, אך היא פלסטיקית מדי ואינה משיגה את מטרתה.

אבל מה שגאוני באמת, זהו המשחק של סביון ועמיר, ובמיוחד, של סביון ששיחק את שאול. סביון לקח את שאול והפך אותו לדמות מעניינת במיוחד. זהו אדם שהוא מתמודד נפש מצד אחד, אך גם אב אוהב ואכפתי לבתו שחשוב לו, בסופו של דבר, הרבה יותר הצלחתה בחיים מהאינטרסים האישיים שלו. דמותו של שאול היא הדמות היחידה בהצגה שבאמת מתפתחת, לומדת, ובעת ובעונה אחת גם מצליחה להצחיק אותנו בעזרת הומור לא גבוה במיוחד אבל לגמרי אפקטיבי.

אם במשחק משובח עסקינן, יש לציין גם את משחקה של רובי פורת שובל כאחות הראשית, דמות שהיא מצחיקה-מרירה. פורת שובל בהחלט מכניסה בה נופך עז משלה. גם רבקה גור, שמשחקת ליידי אנגליה, משעשעת מאוד. זוהי דמות שלא קיימת בסרט אך מוסיפה לגוון הקומי של ההצגה.

אני ממליצה לצפות בסרט ואחר כך לראות את ההצגה, זהו סדר הנכון יותר של הדברים. אבל לא חייבים. אפשר לצפות בהצגה וליהנות ממנה, זוהי בהחלט הצגה אדירה.