יוצרים
- מאת: הנינג ברגר
- תרגום: בנימין כספי
- בימוי: בוריס אילייץ' ורשילוב, יליזבטה טלישובה
- תפאורה: א.א. שולריכטר
- תלבושות: עמנואל לופטגלס
שחקנים
- סטרטון: דוד איטקין, יהושע ברטונוב
- צ'רלי: אברהם ברץ, חנה'לה הנדלר, אליהו ויניאר
- אוניל: צבי פרידלנד
- פריזר: ברוך צ'מרינסקי, בנו שניידר
- נורדלינג: רייקין בן-ארי, מנחם בנימיני
- גוגינס: סרברניק, שמעון פינקל
- ליזי: חיהלה גרובר, חנה רובינא, תמרה רובינס
- בירי: ארי ורשבר, שבתאי (אלכסנדר) פרודקין
על ההצגה
במקור שימש כאטיוד דרמטי להוראת המשחק בתיאטרון האמנותי המוסקבאי.
בסוף שנת 1925 ביקש תיאטרון "הבימה" להוכיח את יכולתו בהצגת מחזה מודרני שאינו עוסק בנושא יהודי והעלה את "המבול".
המחזה מתרחש בעיירה אמריקנית בזמן שנהר המיסיסיפי עולה על גדותיו ולוכד קבוצת עוברי אורח בפונדק : מכונאי, שחקן, עורך דין, זונה ועוד, הסבורים שאין להם מוצא. סכנת המוות המאיימת על האנשים מאחדת אותם, למרות הניגודים האישיים והמעמדיים ביניהם. תחת צל המוות הם נשבעים שבועת אמונים וחברות לנצח. אך ברגע שהם למדים כי הסכנה חלפה, מתגלה שוב אופיים האמיתי, על כל הרוע, הקטנוניות והשינאה שבהם. הטרנספורמציה הרוחנית תחת צל המוות הייתה אשלייה בלבד וכל הרגשות האנושיים נעלמים במהרה.
הצגת "המבול" הועלתה מספר שבועות לפני שעזב תיאטרון "הבימה" את מוסקבה.
תמונות מהצגה
ביקורות
"איני רוצה חס ושלום לומר שההצגה הייתה רעה, אלא שמהתיאטרון שלנו אנו מחכים לדבר יותר שלם, למשחק יותר דק ולליטוש יותר מזהיר. ההצגה בכללה חסרה את אותו הטמפו הדרוש לה. קצת מוזר יהיה אם אזכיר ש"המבול" שהוצג לפני כמה שנים ע"י התא"י בניצוחו של מנחם גנסין, לקח את לבנו יותר.
שם היה צחצוח, היה אותו קצב מיוחד, שהוליך את שלושת המערכות במסלול הברק ושאר הרוח. יהיה עלינו לומר ולחזור ולומר בפה מלא, כי לא צ'מרינסקי, לא ברטונוב ולא ויניאר, לא הוכיחו על מעוף, על עומק, על דקות. סגולות עליונות שהיינו אוהבים למצוא אותן בקרב משחקי התיאטרון העברי הראשון שלנו.
הנני מרשה לעצמי להקשות על היצאנית שנתנה לנו רובינא. היצאנית שלה היא יותר מידי אנטליגנטית... אפילו את הציגרה מכבה הזונה ליזי כסטודנטית מן הקורס הראשון, או כאשה שקראה ספרים ועוסקת באומנות. ואם בפרימיירה של "המבול" אני רואה את רובינא בתפקיד שונה מן הקצה אל הקצה ומוצא בה את אותן התנועות הנסיכיות, את אותו הקול המתרפק ואת אותו העומק ואותה הלהבה, אני אומר : הגיע הזמן שנקים לנו תיאטרון. המשחקת הגדולה שלנו בה' הידיעה, כבר נולדה והייתה לעובדה.