ארבעה דורות

"טוב היה לנו לראות סוף סוף על במה בארץ ישראל טיפוסים של יהודים מתוארים על ידי סופר יהודי. וראה זה פלא, הם אינם סוכנים נוסעים או מוצצי דמם של עובדים, טיפוסים להנאת נפשו של כל אנטישמי. לצערנו אבל אין בכח המידה הנעלה הזו ליצור דרמטורגן. האנטליגנטיות של דלפט כהן אינה יכולה להצילו מחוסר און דרמטי. חסרה פעולה מרוכזת אחת, קונפליקט מרכזי אחד. העלילה זוחלת, נפסקת, מופיעה שוב ושוב ונעלמת.

המחזה תורגם לעברית ע"י אמן הסגנון הבהיר והמלוטש כאחד : יעקב הורוביץ. הוא נתן לדברים כסות לשונית טובה וחיה, מסוגננת לצורך הטיפוס ורוח הדברים. הצייר ע. לופטגלס הרחיב את עינינו בתפאורות היפות שהוצעו לפועל בכשרון רב ע"י האדונים י. שרשבסקי ושותפיו. את החיזיון העלה על הקרשים מר פרידלנד, הארי שבחבורת הבמאים של הרג'י הפנימי של 'הבימה'. אין ספק שההצגה מנחילה לו, לבמאי צעיר זה, נצחון נוסף.

גנסין בתפקיד סלומון נוימן השפיע עלינו מכח כשרונו. הוא בנה טיפוס נכון ואמיתי, הניח את אבן הייסוד לטיפוס כל הנוימנים הרבים בשלוש המערכות הבאות. גנסין שיחק הפעם בשיעור קומה רב. רובינא לא יכלה להפיח מכשרונה על הטיפוס החיוור של ציפורה במערכה א'. את הקרקע הנחוצה לה מצאה במערכה ג'. כאן רובינא היא רובינא, אם שכולה, אם ישראלית, עם הג'סטה האצילית של חנה רובינא.

פינקל היה היחידי שעבר את ארבעת הדורות בכל ארבע המערכות. פינקל הביע את כל זאת בג'סטה הקלאסית שלו, בקולו הערב, העמוק, הפטאטי במשחק הדק והמיוחד שלו. ארי קוטאי כבש את הבמה ואת האולם. הטיפוס שלו הצליח בידי המחבר באופן מיוחד. י. ברטונוב הופיע הופעה קצרה במערכה ב' ושיחק בסגנון עילאי של אמנות צרופה. ברטונוב - מלאכה טובה והשראת רוח בכפיפה אחת ואין אנו סבורים שיש גדול ממנו בשעה זו בתיאטרון הארצישראלי.

"זו השנה השלישית שעונת 'הבימה' בארץ ישראל נפתחת במחזה מחיי היהודים בגרמניה. לפני שנתיים 'היהודי זיס', שהטיפול בו התחיל עוד לפני פרוץ המהפכה הנאצית ורק ההצגה חלה אחרי התפרצות המאורעות שהוסיפו למחזה הדגשה אקטואלית מיוחדת. והיה במחזה הסטורי זה מעין פרליודים למאורעות שאירעו"בינתיים". במרכז העונה הקודמת עמד המחזה 'פרופסור מנהיים' שהיה בו משום רפורטאז' מחאה דרמטי ראשון למאורעות.

הטראגיים. והשנה, 'ארבעה דורות' - מעין סקירת הערכה רטרוספקטיבית, מעין צידוק הדין "וברוך דיין אמת" שקט למוראות הגורל היהודי". גלריה שלמה של טיפוסי דורות אחרונים בלבוש אירופי ובתוספת ניואנס יהודי קל. בדרך כלל מחזה הניתן להישחק ו'הבימה' עשתה ממנו דבר תיאטרוני נאה לעין.