מעבר לגבול

"מחזה זה אם כי משתתפים בו רק מתים גמורים, הרי עניינו הם החיים. זוהי דרמה המחייבת את החיים חיוב גמור - ועל כן יש בה גם משום עידוד האמונה בחיים - דבר שאנו זקוקים לו כל כך בימים אלו במיוחד. במחזה זה זוג אנשים צעירים איבדו את עצמם לדעת מפני שנמאסו אליהם הרכילות ולשון הרע של אנשי סביבתם, אך הם מתחרטים על חולשתם וחוזרים בדרך התשובה אל מסלול החיים המנצחים.

במותם המדומה, הם למדו כיצד לחיות וגם הנוסעים האחרים של האונייה העתיקה הנודדת מחוף החיים אל "מעבר לגבול" הוא חוף "עולם האמת". ספינת מתים עתיקה זו עם כל האימים שבחללה, כפי שהיא מוצגת כאן בציורו של מירון סימה, הרי היא אותה סירת חרון שתיארו אותם היוונים הקדמונים ואחריהם חזו אותה בעיניי חזונם גם דנטה וגם דה לקרואה אחריו.

בתיאטראות ברודווי שבניו יורק הוחלף חרון הזקן ב"סטיוארט" (מלצר האוניה המודרני). גנסין משחק את התפקיד הראשי הזה ויוצר דמות של מורה דרך "המסביר" הכל לנוסעים במילים הקצרות ביותר המלאות רמזים בלתי ברורים ביותר. בשביל רובינא נותן המחזה אפשרות יצירה של דמות חדשה, תפקיד אשר לא ראינו אצלה בדומה לו. המלכה שלנו הופכת כאן אשה פרולטרית שאינה נופלת ברוממותה מכל הדמויות האחרות.

קלצ'קין בדמות איש הנכסים יוצר אחד מטיפוסיו החיים והמשכנעים, המעוררים אצלי מדי פעם את הרצון לראותו בתפקיד מרכזי. תמר רובינס "אשה מהחברה" ואת מנת הביקורת הסוציאלית שבמחזה היא יודעת ללוות במשחק שמעורר צחוק עליז בקהל.

ובסוף באים כל הקווים המנוגדים לידי מזיגה בדמותו של החוקר תומסון - ברטונוב, דמות שהוא מחייה בכח של אמת פשטנית, מלווה משובת נעורים מפתיעה.