יוצרים
- מאת: הנריק איבסן
- תרגום: לאה גולדברג
- בימוי: סנדרו מאלמקוויסט
- תפאורה ותלבושות: סנדרו מאלמקוויסט
- מוסיקה: אדוארד גריג
- תנועה: גרטרוד קראוס
שחקנים
- פר גינט: שמעון פינקל
- אזה: שושנה דואר, חנה'לה הנדלר
- אישה זקנה אחת: ליאו פילר
- אישה זקנה שניה: אליעזר פלוטניק
- החתן: שלמה בר שביט
- אם החתן: תמימה יודלביץ'
- אבי החתן: מנחם בנימיני
- אסלאק הנפח: ארי ורשבר
- איכר: אליעזר פלוטניק
- בחור א': עמוס אריכא
- בחור ב': אליעזר פלוטניק
- בחור ג': אורי לוינסקי
- בחור ד': יוסף בן-גל
- הטבח: יוסף רודן
- סולווג: מרים זוהר
- אם סולוויג: אינה גובינסקה
- אבי סולוויג: יהודה רובינשטיין
- הלגה: בתיה קנטור
- הגסטד: נחום בוכמן
- אינגריד: שושנה רביד
- בוקרת א': שפרירה זכאי
- בוקרת ב': אולי שוקן
- בוקרת ג': נלי בן-סופר
- האישה הירוקה: נאוה שאן
- מלך דוברה: חיים אמיתי
- טרול החצר: ליאו פילר
- בויג העקום: ישראל בקר
- הילד המכוער: אברהם הלפרין
- קארי: תמימה יודלביץ'
- טרומפטרסטראלה: נחום בוכמן, שרגא פרידמן
- הר פור אברקופף: רפאל קלצ'קין
- מסייה באלון: דוד ורדי
- מיסטר קוטון: ארי ורשבר
- עבד אחד: אליעזר פלוטניק
- עבד שני: יוסף בן-גל
- משגיח בכחול: ליאו פילר
- גנב: שלמה בר שביט
- הקברניט: ליאו פילר
- הסור: עמוס אריכא, אברהם ניניו
- הנוט: אליעזר פלוטניק
- המלח: יוסף דגן
- הנוסע הזר: ישראל בקר
- קונה הגנבה: עמוס אריכא
- אנטירה: רחל לופוביץ' (תימור)
- ד"ר בגריפנפלדט: ישראל בקר
- חוסיין: חיים אמיתי
- פלח: שלמה בר שביט
- שומרים: עמוס אריכא, ליאו פילר, דוד קלדרון
- אסלאק: ארי ורשבר
- מץ מון: שלמה בר שביט
- הפקיד: יהודה רובינשטיין
- מתיך הכפתורים: ארי קוטאי
- מלך דוברה הזקן: חיים אמיתי
- הרזה: רפאל קלצ'קין
על ההצגה
פר גינט נכתב בשנת 1867, בזמן שהנריק איבסן שהה בגלות מרצון באיטליה ופורסם בנובמבר אותה שנה. המחזה מספר על בחור נורווגי בן 20 העוזב את בית אימו, אוזה ואת אהובתו סולווג ויוצא למסע בו הוא מתמודד עם סדרת אירועים והרפתקאות נועזות. היצירה מכילה יסודות רבים של הווי החיים והנוף הנורווגי ומסתמכת על הספרות הנורווגית העתיקה והעממית, לא רק באופן כללי, אלא גם בפרטים. שם הגיבור, פר גינט, וכמה מעלילותיו עובדו ועוצבו לפי חייו של אדם בשם גינט שחי בנורווגיה במאה ה - 17.
עיקרו של המחזה נובע מכור ההיתוך היצירתי של איבסן. יש בו יסודות אוטוביוגרפיים (בדמותו של פר גינט, של אמו ושל אביו), פוליטיים-אקטואליים (מלכות הטרולים שהיא רביו פוליטי-סאטירי של החברה הנורווגית), פארודיים (פארודיות של יצירות ועל סוגים של ספרות) ולא מעט חשבונות אישיים של איבסן עם אויביו. במהלך השנים היטשטשו היסודות הביוגרפיים-אקטואליים והדגש עובר אל היסודות שיש להם תוקף וערך בכל מקום ובכול זמן.
תמונות מהצגה
ביקורות
"יש קוראים לפרגינט פאוסט הסקנדינבי. באינטרפטציה שניתנה למחזהו הגדול של איבסן על ידי 'הבימה' אמש, היה משב רוח שיקספירי. שמעון פינקל, בתפקיד הראשי הזכיר לנו לעיתים את המלט והציוריות מרהיבת העין, הכוריאוגרפיה הנפלאה של גרטרוד קראוס הזכירו לנו לא פעם את חלום ליל קיץ. פרגינט הנוכל, בעל החלומות, שהזיותיו קורמות עור וגידים על הבימה, השקרן חסר המצפון, רדוף שגעון הגדלות, החוטא שבאושי חטאיו באים לפקוד אותו כסיוט. אויבם השנוא של כל הגברים, אהוב נפשן של כל נשים - הוא אחת הדמויות הנצחיות של הבימה.
יש בהצגה הרמוניה נפלאה מתמזגים בה בימויו הנפלא של הבמאי האורח מלמקוויסט והמוזיקה של גריג ומצעד הכשרונות של הבימה וציורי ההקרנה של שלמה יורני ותרגומה הקולח והנאה של לאה גולדברג. ארבע שעות נמשכת הצגה זו והיא דורשת מאמץ. אך מי שעומד בו בא על שכרו ביד רחבה.