מדיאה

"פיטר פריי מיזג בקרבו הפעם בפשטות ובנוי את הבמה עם הדקורטור. הואלא רצה להפתיע בבימוי ולא להעמידנו בפני שלל תפאורות מעיבות על מהותה של ההצגה. בניין הבמה נקי : הארמון הפשוט והנאה ודלתו הכבדה מזה - ומרחב חופשי בהם יכולות לנוע הדמויות בחירות פיסולית מזה... אמנם אורפידס אינו מייחס למקהלה אותה חשיבות שייחסו לה אייסכלוס וסופוקלוס, אך המקהלה היא אחד מעיטוריה היפים ביותר של טרגדיה יוונית קלאסית.

וחוץ מזה יש לה גם תפקיד פסיכולוגי חשוב : להיות מבשרת האות, פרשנית המאורעות, מגשרת בין פרקי העלילה, מוסיפה ליווי של שירה לעוצמתה האפית של הטראגדיה. זהו הבימוי היפה מכל שנזדמן לנו לראות מתחת ידיו של פיטר פריי. בצורה, בקצב, בתפיסתה הנכונה של הצגה קלאסית יוונית בימינו.

רובינא עצבה במדיאה את אחת הדמויות המושלמות ביותר בכל הקריירה האמנותית שלה. זהו התפקיד - בה"א הידיעה לרובינא. היא הייתה גמישה במשחקה, אהובה, עזובה, אומללה, אם אוהבת ילדיה באמהות הרכה ביותר ואיומה בנקמנותה, נוראה באכזריותה, עקיבה בהגשמת מזימותיה... שושנה דואר בתפקידה של אומנת, מילאה את משימתה על הצד הטוב ביותר. היא הייתה מסורה כאם, וחרדה למדיאה. מול חייתיותה הנקמנית של מדיאה, הייתה היא אנושית במאמציה להציל את אשר אפשר להציל מידי המפולת הגורלית.

...בעיקר הייתה דואר חזקה במסרת תיאור מותם של קריאון ובתו. דעתה של האומנת נטרפה ממש ממחזה הזוועה. משחק רציני וחזק, משכנע בכנותו, ניתן כאן על ידי שושנה דואר. העברית של יעקב מלכין, נשמעת יפה. אם גרסת רובינסון ג'פרס היא ברוחו של אוריפידס, הרי זוהי שאלה אחרת. אנו סבורים שהיא "משוקספרת" יתר על המידה. אך אם כה ואם כה, הרי זו הצגה רוויות טרגיזם גורלי מייסודו של אוריפידס הספקן, האינדוידואליסט הגדול שרחשי אדם מעניינים אותו יותר מבעיות מוסר.

זוהי הצגה יפה מאוד, בתפאורה ובאיזונה - תודות לבימוי הנבון, התרבותי של פיטר פריי. זוהי הצגה חשובה, תודות למשחקה של רובינא המחדש כאן את נעוריו ומפתיע בעוצמתו. זהו ערב רווי צלילים - כיד כשרונו הגדול של הקומפוזיטור בן-חיים. יש לעשות הכל, להצלחתה ולהתמדתה של ההצגה שהיא נכס תרבותי חשוב הן מבחינה ספרותית והן מבחינה תיאטראית.