יוצרים
- מאת: אוריפידס
- עיבוד: רובינסון ג'פרס
- תרגום: יעקב מלכין
- בימוי: פיטר פריי
- תפאורה: פיטר פריי, ברוך קדרי
- תלבושות: שמואל בק
- מוסיקה: פאול בן חיים
שחקנים
- האומנת: בת עמי אלישיב-פינקל, שושנה דואר
- האומן: צבי אבי-גד, מנחם בנימיני
- הילדים: עמוס אבני, רצון שרעבי
- אישה ראשונה: אלישבע מיכאלי
- אישה שניה: פנינה פרח
- אישה שלישית: יונה עטרי
- מדאה: חנה רובינא
- קריאון: שרגא פרידמן
- יאסון: ישראל בקר
- אגאוס: אבנר חזקיהו
- עבד יאסון: צבי בן-חיים
- משרתת מדאה: רות אורית, אסיה שניידר
- חיילים: יאיר אליקים, יהודאי בן ציון, פרץ הלוי, אמנון מסקין, יוסף ספרא, מרסל קמינסקי
על ההצגה
הוצג בתיאטרון האומות בפריס ב-1957.
מדיאה הוצג לראשונה ב- 431 לפנה"ס בתיאטרון דיוניסוס, מחוץ למקדש האלים, לרגלי האקרופוליס באתונה. מאז נכתב ע"י אורפידס נשמר המחזה לאורך השנים כאחת היצירות המוכרות והמרתקות ביותר שנכתבו אי-פעם. מדיאה "בחרה" לרצוח את בניה, על רקע גזענות ושוביניזם, אהבה גדולה ובגידה שתוצאותיה קשות.מדיאה, שבעלה יאזוןן בגד בה בתאוותו לשאת את בת המלך תחתיה, חשה אומללה ומושפלת. היא מתמכרת לייסוריה ורוחשת נקם. בדרך להשגת מטרתה להבאת ייסורי שאול על ראש בעלה, הכוללת תחושות קנאה, סבל ותאוות נקם בצד אהבה, תשוקה ועצב, היא כורה בראש ובראשונה את בור הייסורים שלה עצמה. יצר הנקמה ההרסני, הגובר אצלה על כל תבונה ,מוביל אותה לרצוח את אהובת בעלה ואת ילדיה שלה והופך אותה לאומללה בנשים.
תמונות מהצגה
סרטונים
ביקורות
"פיטר פריי מיזג בקרבו הפעם בפשטות ובנוי את הבמה עם הדקורטור. הואלא רצה להפתיע בבימוי ולא להעמידנו בפני שלל תפאורות מעיבות על מהותה של ההצגה. בניין הבמה נקי : הארמון הפשוט והנאה ודלתו הכבדה מזה - ומרחב חופשי בהם יכולות לנוע הדמויות בחירות פיסולית מזה... אמנם אורפידס אינו מייחס למקהלה אותה חשיבות שייחסו לה אייסכלוס וסופוקלוס, אך המקהלה היא אחד מעיטוריה היפים ביותר של טרגדיה יוונית קלאסית.
וחוץ מזה יש לה גם תפקיד פסיכולוגי חשוב : להיות מבשרת האות, פרשנית המאורעות, מגשרת בין פרקי העלילה, מוסיפה ליווי של שירה לעוצמתה האפית של הטראגדיה. זהו הבימוי היפה מכל שנזדמן לנו לראות מתחת ידיו של פיטר פריי. בצורה, בקצב, בתפיסתה הנכונה של הצגה קלאסית יוונית בימינו.
רובינא עצבה במדיאה את אחת הדמויות המושלמות ביותר בכל הקריירה האמנותית שלה. זהו התפקיד - בה"א הידיעה לרובינא. היא הייתה גמישה במשחקה, אהובה, עזובה, אומללה, אם אוהבת ילדיה באמהות הרכה ביותר ואיומה בנקמנותה, נוראה באכזריותה, עקיבה בהגשמת מזימותיה... שושנה דואר בתפקידה של אומנת, מילאה את משימתה על הצד הטוב ביותר. היא הייתה מסורה כאם, וחרדה למדיאה. מול חייתיותה הנקמנית של מדיאה, הייתה היא אנושית במאמציה להציל את אשר אפשר להציל מידי המפולת הגורלית.
...בעיקר הייתה דואר חזקה במסרת תיאור מותם של קריאון ובתו. דעתה של האומנת נטרפה ממש ממחזה הזוועה. משחק רציני וחזק, משכנע בכנותו, ניתן כאן על ידי שושנה דואר. העברית של יעקב מלכין, נשמעת יפה. אם גרסת רובינסון ג'פרס היא ברוחו של אוריפידס, הרי זוהי שאלה אחרת. אנו סבורים שהיא "משוקספרת" יתר על המידה. אך אם כה ואם כה, הרי זו הצגה רוויות טרגיזם גורלי מייסודו של אוריפידס הספקן, האינדוידואליסט הגדול שרחשי אדם מעניינים אותו יותר מבעיות מוסר.
זוהי הצגה יפה מאוד, בתפאורה ובאיזונה - תודות לבימוי הנבון, התרבותי של פיטר פריי. זוהי הצגה חשובה, תודות למשחקה של רובינא המחדש כאן את נעוריו ומפתיע בעוצמתו. זהו ערב רווי צלילים - כיד כשרונו הגדול של הקומפוזיטור בן-חיים. יש לעשות הכל, להצלחתה ולהתמדתה של ההצגה שהיא נכס תרבותי חשוב הן מבחינה ספרותית והן מבחינה תיאטראית.