קברט

  • הצגה מספר: 409
  • הצגת בכורה: 27/05/1989
  • מספר הצגות שהועלו: 195
קברט

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

תזמורת: הקיט-קאט קלאב  

בחיפושיו אחר נושא לרומן חדש, מגיע קליף ברדשאו לברלין ומוצא אותה באחת משעותיה המסעירות ביותר. בתאו ברכבת הוא פוגש בארנסט לודוויג, המפתה אותו להעביר עבורו חבילה ובתמורה מבטיח לסנוור אותו בקסמה של ברלין ולקחת אותו למועדון הקברט – הקיט-קאט. שם הוא פוגש בסאלי בולס, נערת קברט אנגליה מקסימה ו"מטורפת". השניים מתאהבים .   כשסאלי מפוטרת מעבודתה, היא מוצאת לה מקום מגורים חדש – חדרו של קליף, בפנסיון של פרויליין שניידר על דייריה המיוחדים ומחזרה היהודי-  שולץ. דרך סיפורם של בעלת הפנסיון והאירוסין המבוטלים עם מחזרה היהודי, מבינים קליף וסאלי את עוצמת כוחם של הנאצים על חייהם. עיר האורות מתנפצת לאלפי רסיסים של אכזבות.  

מבוסס על הספר "שלום לך, ברלין" מאת כריסטופר אישרווד ועל המחזה "אני המצלמה" מאת ג'ון ואן דרוטן.

תמונות מהצגה

סרטונים

ביקורות

"העיסוק בחברה דקדנטית (גרמניה בשנות השלושים) ובהשתקפותה בראי העקום של הקברט - זהו הנושא האמיתי של הספר, של הסרט, של ההצגה. אך מה שקובע את איכותה של ההצגה הוא היחס הנכון בין שני המישורים האלה. בהצגתו של ג'רום סבארי מנצח הקברט. המציאות שהיא כל הזמן על סף השמאלץ מפגרת אחריו בהרבה. על יחס נכון בין שני המרכיבים הללו אין מה לדבר ועל כן קשה לדבר כאן על יצירת אמנות שלמה. אך ג'רום סבארי הוא מאותם במאים שגם ברגעי חולשתם עדיין יכולים ללמד לקח לרבים וטובים.

יש לו לסבארי איזה מגע של קסם שהופך גם מעמדים בנאליים וחסרי דמיון לתיאטרון מרגש. הקסם הזה עובד. בעיקר בקטעי הקברט שתחת שרביטו של סבארי הם שואו של ממש, הסוחף ברגעיו היפים. בעיקר בשל משה בקר שהוא המנחה-הזמר בעל איכות של כוכב. מיקי קם טובה בשירתה ופחות משכנעת בקטעי המשחק שלה. אך את ההצגה גונבים רבקה גור, כמדומני היחידה שאינה פוסקת לשחק גם כשהיאשרה - ויובל זמיר המקסים. טובים גם מוסקו אלקלעי וישראל בידרמן.

אינני בטוח שכל החיים הם קברט, כמו שנאמר בפזמון הנודע. אך אין לי ספק שכל הקברט הזה - שלאגר.

אליקים ירון. " מעריב". 19.06.1989