קברט

"העיסוק בחברה דקדנטית (גרמניה בשנות השלושים) ובהשתקפותה בראי העקום של הקברט - זהו הנושא האמיתי של הספר, של הסרט, של ההצגה. אך מה שקובע את איכותה של ההצגה הוא היחס הנכון בין שני המישורים האלה. בהצגתו של ג'רום סבארי מנצח הקברט. המציאות שהיא כל הזמן על סף השמאלץ מפגרת אחריו בהרבה. על יחס נכון בין שני המרכיבים הללו אין מה לדבר ועל כן קשה לדבר כאן על יצירת אמנות שלמה. אך ג'רום סבארי הוא מאותם במאים שגם ברגעי חולשתם עדיין יכולים ללמד לקח לרבים וטובים.

יש לו לסבארי איזה מגע של קסם שהופך גם מעמדים בנאליים וחסרי דמיון לתיאטרון מרגש. הקסם הזה עובד. בעיקר בקטעי הקברט שתחת שרביטו של סבארי הם שואו של ממש, הסוחף ברגעיו היפים. בעיקר בשל משה בקר שהוא המנחה-הזמר בעל איכות של כוכב. מיקי קם טובה בשירתה ופחות משכנעת בקטעי המשחק שלה. אך את ההצגה גונבים רבקה גור, כמדומני היחידה שאינה פוסקת לשחק גם כשהיא שרה - ויובל זמיר המקסים. טובים גם מוסקו אלקלעי וישראל בידרמן.

אינני בטוח שכל החיים הם קברט, כמו שנאמר בפזמון הנודע. אך אין לי ספק שכל הקברט הזה - שלאגר.