אדיפוס המלך

  • הצגה מספר: 82
  • הצגת בכורה: 09/02/1947
  • מספר הצגות שהועלו: 55
הועלה גם בשנים:
אדיפוס המלך

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

ללאיוס, מלך תביי, נאמר שבנו עתיד להמית אותו. לאחר הלידה, מוסר האב את בנו אדיפוס למשרת, כדי שיפקיר אותו במקום שומם על הר קיתיירון. המשרת חומל על התינוק ומוסר אותו לרועה מקורינתוס והוא מעבירו למלך פוליבוס חסוך הבנים. בבגרותו מטיח בו שיכור שהוא אינו בנו של פוליבוס.

נסער הולך אדיפוס לדלפי, שם האל מנבא לו - מפי הכוהנת - שהוא עתיד להרוג את אביו ולשכב עם אמו. משום שעדיין מאמין שהוריו בני קורינתוס, הוא מנסה ככל האפשר להתרחק משם. בפרשת דרכים בדרכו לתביי, מתפתחת תיגרה בינו לבין לאיוס ובסופה הורג הבן את האב.

בינתיים בתביי מופיעה הספינכס המשמידה את אלה שאינם פותרים את חידתה: "מי הולך על ארבע בבוקר, על שתיים בצהריים, ועל שלוש בערב?" אדיפוס מצליח לפתור את  החידה: האדם הולך כתינוק על ארבע, כצעיר - על שתיים וכשמזדקן נשען על מקלו - על שלוש. המפלצת מתה. המושיע מקבל את המלוכה ואת יוקסטה המלכה שהתאלמנה. אך האסונות אינם מרפים מן העיר ומגיפה קשה פורצת בעיר.

בנקודה זו נפתח המחזה.

תמונות מהצגה

ביקורות

"טיירון גאטרי מחזיק בעקרון : לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. אינו רוצה לקבוע מסמרות, לנסח שיטות, לייחס לעצמו השקפת עולם אומנותית. הוא איש הקשור בכל נימי נפשו בחיי הבמה. הקריטריון היחידי שלו לבמאי טוב הוא במאי היודע לכפות את טעמו על הקהל עד שיאמרו הצופים כי טעמו שלו הוא טעמם הם ודי לו בזה.

את דרכו, הגדיר הוא עצמו לפני ההצגה במילים אלו : "דרכי היא לנהוג צמצום וחיסכון באפקטים בימתיים. אשתדל להבליט את היסוד האגדי והחגיגי של טרגדיה זו מתקופת הנעורים של האנושיות. כן אתאמץ לשמור על הפשטות והרעננות של העלילה מבלי לוותר על החגיגיות שבפולחן הדתי באותם ימים." כג'נטלמן מן האסכולה האנגלית הישנה, עמד טיירון גאטרי בדיבורו".

פינקל - אדיפוס : עשה מאמץ ראוי לשבח במחציתה השניה של ההצגה, אך לא הראה לנו את צמיחתו הפסיכולוגית של התפקיד. רובינא - יוקסטה : צריכה להופיע ביתר חגיגיות בתפקידה הכפול של רובינא ושל המלכה היוקסטה. מסקין - קריאון : פגמה במקצת תלבושתו התכולה. זהו קריאון הממלא את תפקידו כיאות. ברטונוב, עשה מתפקיד קטן, אפיזודי, מלאכת מחשבת".

לצייר סבא, מגיע חלק רב מהתענוג האסטטי של הקהל בהצגה זו.

חיים גמזו. "הארץ" 14.2.1947

"חג גדול היא הצגת הטרגדיה היוונית של סופוקלס לכל חובב תיאטרון בארץ. "אדיפוס המלך" בלבוש השירי העברי הנפלא של שאול טשרניחובסקי ובביצוע הרציני של "הבימה", אשר נתנה למחזה מטובי כוחותיה, היא חוויה אמנותית, רוחנית גדולה.

אברהם גרדינגר. "אשמורת" . 19.02.1947